היה היה נזיר טוב לב וסגפן ששמו היה ברנרד מקלרבו. ברנרד נולד בצרפת בשנת 1100 לספירה, ונודע כאדם בעל יכולות רוחניות ומיסטיות גבוהות. הוא האמין שאת הדת צריך לחוש דרך התגלויות ולא לחקור כמו מדע, הקים מסדר נזירים משלו, עסק בהטפה ופלפולים תאולוגיים.
יום אחד הזדמן ברנרד מפריז למנזר בסיטו, והתבקש ע"י אב המנזר לשאת דרשה.
ברנרד נלחץ ונחרד מכך עד מאוד, הוא חש שאין לו את הכשרון לזה, ביחוד כי היה אדם מופנם, וחסר ניסיון בדיבור מול קהל.
מתוך יאוש הלך ברנרד להתפלל למריה, ותוך כדי תפילה נרדם. בחלומו הוא רואה את מריה מניקה את ישו התינוק ואז היא מבחינה בו, וקוראת לו שייגש אליה. כשהוא ניגש היא שולפת את אחד משדיה ומניקה אותו.
ברנרד הקיץ מהחלום והופתע לגלות שכעת היתה לו היכולת להטיף והוא נהיה נואם מדהים!!
מה זה אומר?
בימי הביניים היה קשר הדוק בין גוף לנפש, בין גשמי לרוחני ובין תחושות בגוף לבין התגלויות אלוהיות. ניתן לראות זאת בביטויים גופניים כמו סטיגמטה, סיגוף עצמי כדי להתקרב לחסד האל, טקס המיסה בו הלחם והיין הופכים לדמו ובשרו של יישו (טרנסובסטנציה) ותפיסה שכדי להתרפא יש להאמין.
ההנקה בימי הביניים סימלה הזנה רוחנית, החלב הוא כמו חוט מקשר בין האדם לחסד האלוהי - על ידי יניקה ממריה מקבל ברנרד מתכונותיה של מריה. החלב מזין אותו בידיעה רוחנית שיש בה התגלות. מריה מסוגלת להעניק משהו מאוד אימהי לאנשים שהגיעו לדרגה רוחנית מסוימת, ואנשי ימי הביניים באמת האמינו בניסים.
ההפרש בזמן בין חיי ברנרד לביטויים האמנותיים של ההנקה: ברנרד חי במאה ה 12, ואילו יצירות אמנות בהן מתוארת אותה הנקה מתחילות לצוץ רק במאה ה 15. הסיבות לכך הן מרובות - ראשית זה מראה שהסיפור היה סיפור רב מכר, שנדד מפה לאוזן במשך מאות שנים, שנית זה מראה שלאנשי התקופה היה צורך לחזור למקום של חסד, ולאמונה בכך שתפילה באמת יכולה לרפא ולגרום לשינוי.
זה מראה גם על תהליך שהתחיל להכרזה עליו כקדוש, במסגרת התהליך חוקרים את הניסים שאותו אדם עשה. בנוסף, פולחן מריה, שברנרד היה אחד ממפיציו, מקבל משנה חשיבות בספרד של המאה ה -14.
אני הוקסמתי מהציורים האלה לחלוטין- היום זה לא היה עולה על הדעת בכלל לתאר דמויות חשובות / קדושות בצורה כל כך פיזית, מינית ובוטה, ואילו בימי הביניים מסתבר שזה היה לגמרי מקובל ובסדר - מריה - אמו של האל עלי אדמות, בחזה חשוף, מניקה אנשים בוגרים בשר ודם!
מה דעתכם??
ברנרד נלחץ ונחרד מכך עד מאוד, הוא חש שאין לו את הכשרון לזה, ביחוד כי היה אדם מופנם, וחסר ניסיון בדיבור מול קהל.
מתוך יאוש הלך ברנרד להתפלל למריה, ותוך כדי תפילה נרדם. בחלומו הוא רואה את מריה מניקה את ישו התינוק ואז היא מבחינה בו, וקוראת לו שייגש אליה. כשהוא ניגש היא שולפת את אחד משדיה ומניקה אותו.
ברנרד הקיץ מהחלום והופתע לגלות שכעת היתה לו היכולת להטיף והוא נהיה נואם מדהים!!
מה זה אומר?
בימי הביניים היה קשר הדוק בין גוף לנפש, בין גשמי לרוחני ובין תחושות בגוף לבין התגלויות אלוהיות. ניתן לראות זאת בביטויים גופניים כמו סטיגמטה, סיגוף עצמי כדי להתקרב לחסד האל, טקס המיסה בו הלחם והיין הופכים לדמו ובשרו של יישו (טרנסובסטנציה) ותפיסה שכדי להתרפא יש להאמין.
ההנקה בימי הביניים סימלה הזנה רוחנית, החלב הוא כמו חוט מקשר בין האדם לחסד האלוהי - על ידי יניקה ממריה מקבל ברנרד מתכונותיה של מריה. החלב מזין אותו בידיעה רוחנית שיש בה התגלות. מריה מסוגלת להעניק משהו מאוד אימהי לאנשים שהגיעו לדרגה רוחנית מסוימת, ואנשי ימי הביניים באמת האמינו בניסים.
ההפרש בזמן בין חיי ברנרד לביטויים האמנותיים של ההנקה: ברנרד חי במאה ה 12, ואילו יצירות אמנות בהן מתוארת אותה הנקה מתחילות לצוץ רק במאה ה 15. הסיבות לכך הן מרובות - ראשית זה מראה שהסיפור היה סיפור רב מכר, שנדד מפה לאוזן במשך מאות שנים, שנית זה מראה שלאנשי התקופה היה צורך לחזור למקום של חסד, ולאמונה בכך שתפילה באמת יכולה לרפא ולגרום לשינוי.
זה מראה גם על תהליך שהתחיל להכרזה עליו כקדוש, במסגרת התהליך חוקרים את הניסים שאותו אדם עשה. בנוסף, פולחן מריה, שברנרד היה אחד ממפיציו, מקבל משנה חשיבות בספרד של המאה ה -14.
אני הוקסמתי מהציורים האלה לחלוטין- היום זה לא היה עולה על הדעת בכלל לתאר דמויות חשובות / קדושות בצורה כל כך פיזית, מינית ובוטה, ואילו בימי הביניים מסתבר שזה היה לגמרי מקובל ובסדר - מריה - אמו של האל עלי אדמות, בחזה חשוף, מניקה אנשים בוגרים בשר ודם!
מה דעתכם??
