‏הצגת רשומות עם תוויות קומוניזם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קומוניזם. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 16 בינואר 2014

הנאום הסודי של חרושצ'וב

היום בשיעור האחרון לסמסטר בקורס משטר תרבות וחברה במאה ה- 20, לפתע הזכיר המרצה בדרך אגב את "הנאום הסודי" של חרושצ'וב, ואת העובדה שהמוסד חשף אותו למערב. החיבה שלי לדברים סודיים גרמה לי להתנתק לגמרי מכל מה שקרה בשיעור ולהתחיל לחפש כמה שיותר חומר בנושא:

סטאלין וחרושצ'וב מתדיינים
הנאום המדובר התרחש בשנת 1956, ובו תקף חרושצ'וב את סטאלין (שמת 3 שנים לפני כן) על שעיוות בצורה חמורה את עקרונות המפלגה הקומוניסטית, הגדיר אותו כעריץ, חשף את פשעיו - האלימות והדיכוי האכזריים, על שהמציא את המושג "אויב העם" ויצא נגד פולחן האישיות שלו.

הנאום, שנמשך 4 שעות והכיל כ- 26,000 מילים גרם לשוק ותדהמה לשומעיו: חלק התעלפו, חלק נתקפו תחושות יאוש ואחרים לא האמינו למשמע אוזניהם. בועידה עצמה נאסר לדון בדברים ורבים מהנוכחים חזרו לבתיהם, שקעו בדיכאון, ושניים מהם אף התאבדו בשבועות שלאחר הנאום.

חרושצ'וב נואם
בכל אופן, לאחר הנאום דלפו שמועות בעולם על מה שדובר והתחיל מסע מודיעיני עולמי בניסיון להשיג את הנוסח המלא של הנאום. הראשונים שהצליחו להשיג את תוכן הנאום היו אנשי השב"כ, שקיבלו את הטקסט המלא בעזרתו של העיתונאי היהודי-פולני ויקטור גרייבסקי, שסיכן את עצמו קשות כשביקש להשאיל את הנאום ובעצם צילם אותו והחזיר לאחר כמה שעות. לדברי גרייבסקי: "פעלתי באימפולס, היום ברטרוספקטיבה אני יודע שהייתי טיפש וצעיר. אם היו עולים עלי לא היינו מדברים היום. אני לא יודע אם היו הורגים אותי, אבל הייתי בוודאי יושב הרבה שנים בכלא".

ויקטור גרייבסקי בערוב ימיו
כשהנאום הגיע לישראל - 70 עמודים בפולנית, הביא אותו ראש השב"כ דאז עמוז מנור לידי בן גוריון, שקרא אותו במהלך הלילה ואז אמר : "אם זה אותנטי, זהו מסמך היסטורי ובעוד שלושים שנים יהיה במוסקווה משטר ליברלי".למחרת סיפר על כך ראש השב"כ לראש המוסד- איסר הראל והם העבירו אותו ל CIA.
סטאלין כפרחח צעיר
ה- CIA ביקשו את רשותו של בן גוריון לפרסם את המסמך, והוא הסכים, בתנאי שישמיטו את המעורבות הישראלית בנושא, כדי לא לערער עוד יותר את היחסים הדיפלומטיים עם רוסיה.

אחרי שהנאום הגיע לאמריקאים, הם עשו הכל כדי שהעם הרוסי ידע על המתרחש: מאות אלפי עותקים של הנאום, בכל השפות המזרח אירופיות נזרקו מבלונים פורחים שנשלחו מזרחה, ושידורים ברדיו "קול אמריקה" שידרו את הנאום ללא הרף. גם סבא שלי היה מאזין בלילות בניסיון לקלוט את השידורים (בשקט כדי שהשכנים לא ישמעו ויסגירו אותו). לפי אמא שלי כולם ניחשו מה קורה כי שכנים נעלמו בפתאומיות בלי לחזור.. היו שמועות על הדברים שנעשים בסתר, אבל אף אחד לא ידע לבטח, דיברו על זה רק בבית ובלחש.

סטאלין בשיאו

ויקטור גרייבסקי עצמו עלה לארץ כשנה לאחר פועלו האמיץ, ועבד ברשות השידור. זמן מה לאחר הגעתו לארץ פנו אליו מה-ק.ג.ב בבקשה שיעבוד בשבילם. הוא הסכים אך בעצם דיווח כל העת לשב"כ. השב"כ דאג שיעביר ידיעות אמיתיות, כדי לשמור על אמונם ורק מדי פעם העביר ידיעות שגויות. שיתוף הפעולה הזה (לכאורה) עם הק.ג.ב נמשך 15 שנה, דרך סוכנים שהיו אנשי הכנסייה הפרובוסלאבית בישראל (!).
הק.ג.ב אפילו רצו להעניק לו את פרס לנין למפעל חיים.. בסופו של דבר השב"כ העניק לו פרס מפעל חיים כשנה לפני מותו בשנת 2007.

סמל הק.ג.ב



יום שני, 11 ביוני 2012

גולודומור- הרעב הגדול

בערך כל החיים אני נמנעת באופן אקטיבי מלקרוא על ההיסטוריה הרוסית הטראגית.
משהו שם מצער אותי כל כך, כאילו כל הרוג הוא בן משפחה והיגון שלהם הוא גם שלי.
בכל אופן, הסקרנות בכל זאת מפעפעת וצריך להתמודד איתה.
הדבר שתמיד ישב בשולי תודעתי הוא שהיה רעב גדול שגרם למותם של מיליוני רוסים בתקופה הקומוניסטית.
בחודש שעבר בהיותי בדיוטי פרי, עלעלתי בספר שבמקרה דיבר על התקופה. מתוארת שם סצינה נוראה על אישה שעומדת למות ברעב וכדי לא לעמוד במבחן משחררת את חתולתה לחופשי, כדי שלא תתפתה לאכול אותה ושאולי החתולה תצליח לברוח ולשרוד.

חקלאים גוססים מרעב בשולי הדרך

אז היום בזמן נסיעה עם אמא הרהבתי עוז ושאלתי אותה על זה.
היא מספרת שהתקופה המדוברת נקראת ה "גולודומור" (מוות ברעב) שהתרחש באוקראינה בין השנים 1932-33, והיה חלק מרעב שפקד את כל בריה"מ. סטאלין היה בשלטון הקומוניסטי וכל התבואה של הכפריים הוחרמה למטרות תחזוקת מלחמה לכאורה, והם נותרו ללא מזון וללא אפשרות לשתול ולגדל מזון חדש.
מי שנפגעו ביותר היו האיכרים, שנותרו בכפרים ועליהם הושם מצור על ידי חיילים חמושים שמנעו מהם לצאת ולחפש אוכל בערים הגדולות, שבהן ניתנו קיצבות מזון לתושבים.
כמיטב מסורת האח הגדול לא דווח על כך בחדשות, נאמר רק ששורר רעב בכל המדינה בגלל החורף הקר והאויבים הרבים בחוץ שמחייבים הקצאת משאבים ללחימה. היתה זו תקופה של פחד, בה אסור היה לדבר או אף לרמוז על התנגדות לשלטון, תקופה בה עודדו ילדים להלשין על הוריהם ועל שכניהם.
היסטוריונים מעריכים כי סטלין היה מעוניין במותם של הכפריים משום שאלה התרגלו לחיים עצמאיים ולא הסכימו לקבל על עצמם את מרות הקומוניזם. כיום באוקראינה מכירים ברצח העם ולומדים עליו אך ברוסיה עדיין מתכחשים למה שקרה. היום שאלתי עובדת רוסיה בעבודה על הגולודומור והיא לא הכירה את הנושא כלל!




וכעת לעובדות (ערוכות ומקוצרות מויקיפדיה):

הגולודומור היה האסון הלאומי הגדול ביותר של האוקראינים בתקופה המודרנית. מספר המתים המדויק אינו ידוע, אבל ההערכות נעות בין 3 ל 10 מיליון אנשים (!!)
בשנת 2011 קבעו 13 מדינות שהרעב היה בעצם רצח עם שתוכנן על ידי השלטון הסובייטי של סטאלין, כדי להטיל טרור על העם ולמנוע התקוממות עתידית.
רוסיה (וגם גרמניה) מנגד מסרבת להכיר ברעב הגדול כרצח עם וטוענת שמדובר בהשפעות של הקולקטיביזציה שממנה סבלו כל עמי ברית המועצות. גם ישראל הכירה בגולודומור אך לא ברצח עם, למרות בקשה מפורשת של האוקראינים שהכריזו על הכחשת רצח העם כעבירה על החוק במדינתם.



הנסיבות שהובילו לגולודומור
בריה"מ היתה מדינה מאוחדת חדשה שהיתה חייבת לזכות באהדת הציבור ולכן עודדה את הקבוצות האתניות השונות שהרכיבו אותה להביע את עצמן ולטפח את המורשת הייחודית שלהן. עד שבשנות ה 30 התחייה והפריחה של התרבות האוקראינית התחילה להדאיג את השלטון שראה סכנה בחיבור של האוקראינים עם תרבותם ולא עם האידאולוגיה הסובייטית של המדינה. כך התחילה מדיניות קשה של רוסיפיקציה (הפיכת האוקראינים לרוסים מן המניין), מהלך שגרם להתנגדויות ומרמור רב בקרב תושבי האזור. באותו זמן התחילו בהחדרת מדיניות הקולקטיביזציה (מעבר לחוות שיתופיות באדמה ובתבואה) שהשפיעה בצורה הקשה ביותר על החקלאות האוקראינית. מעטים מאוד רצו לעבור לחוות שיתופיות ולוותר על עצמאותם עד שבסוף , בשנת 1929-30, החליט הממשל להפעיל לחץ כבד בדמותם של עשרות אלפי פקידים סובייטים שנשלחו לכפרים כדי לזרז את התהליך ולחסל התנגדויות על ידי מאסר המתנגדים או טרנספר שלהם לצד השני של המדינה לעבודה בתחומים אחרים.



הקולקטיביזציה הוכחה כשלילית בתוצאותיה בתוצר החקלאי בכל מקום, אבל בגלל שאוקראינה הייתה אזור חקלאי ברובו (בתחילת המאה העשרים כמעט 50% מתפוקת החיטה באימפריה הרוסית הגיעה מאזור אוקראינה) התוצאות במדינה היו הרות גורל ודרמטיות במיוחד.
באמצע שנת 1932 העביר הממשל חוק שאומר שעל כל גניבת רכוש ציבורי יוטל גזר דין מוות. החוק היה תקף אפילו על לקיחה קטנה ביותר של תבואה על ידי איכר לשימוש עצמי.
כאשר הבינה הממשלה שאספקת התבואה קטנה מהמצופה הוחלט להאשים את הכפריים בגניבה ולחייב אותם לעמוד במכסה בכל מקרה, וארגוני הבטחון הסובייטיים נשלחו לכפרים לאסוף את כל המזון הקיים גם אם לא יוותר לתושבים דבר. בנוסף הותקנו חוקים חדשים שהטילו סנקציות על הכפרים האוקראינים שלא סיפקו מספיק תבואה- נאסר לספק להם מוצרים או אוכל, להחרים כל מאכל או תבואה שנמצא באזור, איסור על מסחר והחרמת כל המשאבים הפיננסיים.



מסתבר שעשור לפני כן, בשנת 1922 סבלו האוקראינים מרעב בעקבות בצורת, וגם עשור לאחר מכן, בשנת 1947 שוב סבלה המדינה מרעב בעקבות המלחמה, אבל הרעב הזה, של תחילת שנות השלושים לא נוצר מהתמוטטות תשתיות, בצורת או לחימה אלא רק כתוצאה מפוליטיקה מכוונת. התוצאה הקטסטרופלית היתה שתוך מספר חודשים אזור הכפר הפורה של אוקראינה הפך לאזור מוכה רעב שגבה את חייהם של מיליוני בני אדם.

אנדרטה לזכר המתים