יום חמישי, 24 באפריל 2014

אדריכלות נאצית לעומת אדריכלות קומוניסטית - הגודל קובע

כשכתבתי באחד הפוסטים הקודמים שלי על האדריכל הנאצי אלברט שפר ועל התכנון שלו לעיר העתידית "בירת העולם גרמאניה" נזכרתי במשהו שכתבתי עליו זמן רב לפני כן, המגדל הגרנדיוזי "ארמון הסובייטים" שתוכנן להיבנות ברוסיה וגם הוא לא יצא בסוף לפועל.
כשהייתי בברלין בפעם האחרונה ישבנו שם בבר של מלון חדש ואופנתי. המלון ממוקם בבניין שנבנה בשנת 1939, והמארח הגרמני שלי ציין את העובדה שנבנה בעת הנאצים בשלטון והתרשמנו יחד מהאדריכלות הכבדה וחמורת הסבר שבה התאפיין הבניין.


לובי הכניסה המרשים בתחושה של מוזיאון
















הכניסה הראשית למלון, נבנה ב 1939 

זה גרם לי לתהות אם יש בכלל הבדל בין אדריכלות נאצית לאדריכלות קומוניסטית. שאלתי את אמא שלי והיא אמרה שאין הבדל - שתי המערכות התאפיינו בבנייה בקנה מידה עצום וראוותני, וזאת כדי להוכיח את גדולתן.

''בירת העולם גרמאניה''
תוכנית ברלין לפי חזונו של היטלר ותכנונו של אלברט שפר. העיר החדשה היתה עתידה להיקרא "בירת העולם גרמאניה", וכללה מבנים עצומים בגודלם, כמו למשל אולם כנסים שתוכנן להיות גדול פי 2 מאולם המראות בוורסאי וכיפה כמו של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא רק עצומה ממנה פי כמה, כזו שלא היתה אפילו היכולת ההנדסית לבנות אותה בזמנו!

דגם של העיר העתידית שהיתה אמורה לקום על חורבות ברלין:

























מנגד, בבירת הקומוניזם תוכנן להיבנות 'ארמון הסובייטים'
גורד שחקים עצום דמוי מגדל בבל שיועד להיבנות במקום קתדרלה במוסקבה, ליד הקרמלין, ולשמש כמרכז כנסים ומטה למפלגה הקומוניסטית. בנייתו נעצרה עם פלישת הנאצים לרוסיה במלחמת העולם השנייה והוא לא הושלם מעולם. כיום שוחזרה הכנסייה שניצבה במקום זה בעבר.





































איך זה נראה לפני - קתדרלת ישו מושיענו:



















מגדל טטלין // אנדרטת האינטרנציונל השלישי
לנין שכר את שירותיו של האדריכל האוונגרדי ולדימיר טטלין כדי שיבנה מונומנט לבולשביזם בשנת 1920.
האנדרטה שתכנן טטלין היתה אמורה להתנשא לגובה 400 מטר - פי 3 ממגדל אייפל - הבניין הגבוה ביותר באותו זמן.

הבנין המתוכנן היה אמור להיות מורכב מקוביה שמעליה פירמידה עם צילינדר שנשען עליה ומוקף בספירלה אלכסונית!! וזה כדי ליצור תחושה של תנועה ולסמל את ההתקדמות של המהפכה הקומוניסטית. המבנה תוכנן להיות עשוי שלד מתכת חשוף צבוע באדום (צבע המהפכה) וגם יסתובב סביב צירו אחת לשנה. מקרן ענק היה אמור להקרין תעמולה על העננים. למרות שהפרויקט מעולם לא עבר את שלב התדהמה הראשונית - גם בגלל בעיות כספים וגם כי לא היה את הידע ההנדסי ליצירתו, הוא נחשב היום לעבודת אמנות שהשפיעה רבות על אדריכלות המאה העשרים.
הדגם המקורי של המבנה, שהיה בגובה 3.5 מטר ועשוי מעץ נאבד למרבה הצער.

טטלין רצה להתנתק מאדריכלות העבר וליצור אומנות חדשה ומהפכנית. ניתן לראות שהושפע מהקונסטרוקציה החשופה של מגדל אייפל.

הדמיית מגדל טטלין




















היוצר הרב-תחומי ליסיצקי כתב על המבנה כי: "ברזל הוא חזק כרצון הפרולטריון וזכוכית בהירה כמצפונם".

בסופו של דבר לא יצרתי כאן השוואה בין הנאצים לקומוניסטים, אבל בכל זאת היה לי מעניין לקרוא על היוזמות האדריכליות המרתקות האלה, מקווה שגם לכם. אתם מוזמנים להעשיר את ידיעותיי בתגובות :)




יום שלישי, 4 בפברואר 2014

מריה מניקה את הקדושים

היה היה נזיר טוב לב וסגפן ששמו היה ברנרד מקלרבו. ברנרד נולד בצרפת בשנת 1100 לספירה, ונודע כאדם בעל יכולות רוחניות ומיסטיות גבוהות. הוא האמין שאת הדת צריך לחוש דרך התגלויות ולא לחקור כמו מדע, הקים מסדר נזירים משלו, עסק בהטפה ופלפולים תאולוגיים.




יום אחד הזדמן ברנרד מפריז למנזר בסיטו, והתבקש ע"י אב המנזר לשאת דרשה.
ברנרד נלחץ ונחרד מכך עד מאוד, הוא חש שאין לו את הכשרון לזה, ביחוד כי היה אדם מופנם, וחסר ניסיון בדיבור מול קהל.



מתוך יאוש הלך ברנרד להתפלל למריה, ותוך כדי תפילה נרדם. בחלומו הוא רואה את מריה מניקה את ישו התינוק ואז היא מבחינה בו, וקוראת לו שייגש אליה. כשהוא ניגש היא שולפת את אחד משדיה ומניקה אותו.

ברנרד הקיץ מהחלום והופתע לגלות שכעת היתה לו היכולת להטיף והוא נהיה נואם מדהים!!



מה זה אומר?
בימי הביניים היה קשר הדוק בין גוף לנפש, בין גשמי לרוחני ובין תחושות בגוף לבין התגלויות אלוהיות. ניתן לראות זאת בביטויים גופניים כמו סטיגמטה, סיגוף עצמי כדי להתקרב לחסד האל, טקס המיסה בו הלחם והיין הופכים לדמו ובשרו של יישו (טרנסובסטנציה) ותפיסה שכדי להתרפא יש להאמין.




ההנקה בימי הביניים סימלה הזנה רוחנית, החלב הוא כמו חוט מקשר בין האדם לחסד האלוהי
 - על ידי יניקה ממריה מקבל ברנרד מתכונותיה של מריה. החלב מזין אותו בידיעה רוחנית שיש בה התגלות. מריה מסוגלת להעניק משהו מאוד אימהי לאנשים שהגיעו לדרגה רוחנית מסוימת, ואנשי ימי הביניים באמת האמינו בניסים.




ההפרש בזמן בין חיי ברנרד לביטויים האמנותיים של ההנקה: ברנרד חי במאה ה 12, ואילו יצירות אמנות בהן מתוארת אותה הנקה מתחילות לצוץ רק במאה ה 15. הסיבות לכך הן מרובות - ראשית זה מראה שהסיפור היה סיפור רב מכר, שנדד מפה לאוזן במשך מאות שנים, שנית זה מראה שלאנשי התקופה היה צורך לחזור למקום של חסד, ולאמונה בכך שתפילה באמת יכולה לרפא ולגרום לשינוי.




זה מראה גם על תהליך שהתחיל להכרזה עליו כקדוש, במסגרת התהליך חוקרים את הניסים שאותו אדם עשה. בנוסף, פולחן מריה, שברנרד היה אחד ממפיציו, מקבל משנה חשיבות בספרד של המאה ה -14.


















אני הוקסמתי מהציורים האלה לחלוטין- היום זה לא היה עולה על הדעת בכלל לתאר דמויות חשובות / קדושות בצורה כל כך פיזית, מינית ובוטה, ואילו בימי הביניים מסתבר שזה היה לגמרי מקובל ובסדר - מריה - אמו של האל עלי אדמות, בחזה חשוף, מניקה אנשים בוגרים בשר ודם!
מה דעתכם??

יום חמישי, 16 בינואר 2014

הנאום הסודי של חרושצ'וב

היום בשיעור האחרון לסמסטר בקורס משטר תרבות וחברה במאה ה- 20, לפתע הזכיר המרצה בדרך אגב את "הנאום הסודי" של חרושצ'וב, ואת העובדה שהמוסד חשף אותו למערב. החיבה שלי לדברים סודיים גרמה לי להתנתק לגמרי מכל מה שקרה בשיעור ולהתחיל לחפש כמה שיותר חומר בנושא:

סטאלין וחרושצ'וב מתדיינים
הנאום המדובר התרחש בשנת 1956, ובו תקף חרושצ'וב את סטאלין (שמת 3 שנים לפני כן) על שעיוות בצורה חמורה את עקרונות המפלגה הקומוניסטית, הגדיר אותו כעריץ, חשף את פשעיו - האלימות והדיכוי האכזריים, על שהמציא את המושג "אויב העם" ויצא נגד פולחן האישיות שלו.

הנאום, שנמשך 4 שעות והכיל כ- 26,000 מילים גרם לשוק ותדהמה לשומעיו: חלק התעלפו, חלק נתקפו תחושות יאוש ואחרים לא האמינו למשמע אוזניהם. בועידה עצמה נאסר לדון בדברים ורבים מהנוכחים חזרו לבתיהם, שקעו בדיכאון, ושניים מהם אף התאבדו בשבועות שלאחר הנאום.

חרושצ'וב נואם
בכל אופן, לאחר הנאום דלפו שמועות בעולם על מה שדובר והתחיל מסע מודיעיני עולמי בניסיון להשיג את הנוסח המלא של הנאום. הראשונים שהצליחו להשיג את תוכן הנאום היו אנשי השב"כ, שקיבלו את הטקסט המלא בעזרתו של העיתונאי היהודי-פולני ויקטור גרייבסקי, שסיכן את עצמו קשות כשביקש להשאיל את הנאום ובעצם צילם אותו והחזיר לאחר כמה שעות. לדברי גרייבסקי: "פעלתי באימפולס, היום ברטרוספקטיבה אני יודע שהייתי טיפש וצעיר. אם היו עולים עלי לא היינו מדברים היום. אני לא יודע אם היו הורגים אותי, אבל הייתי בוודאי יושב הרבה שנים בכלא".

ויקטור גרייבסקי בערוב ימיו
כשהנאום הגיע לישראל - 70 עמודים בפולנית, הביא אותו ראש השב"כ דאז עמוז מנור לידי בן גוריון, שקרא אותו במהלך הלילה ואז אמר : "אם זה אותנטי, זהו מסמך היסטורי ובעוד שלושים שנים יהיה במוסקווה משטר ליברלי".למחרת סיפר על כך ראש השב"כ לראש המוסד- איסר הראל והם העבירו אותו ל CIA.
סטאלין כפרחח צעיר
ה- CIA ביקשו את רשותו של בן גוריון לפרסם את המסמך, והוא הסכים, בתנאי שישמיטו את המעורבות הישראלית בנושא, כדי לא לערער עוד יותר את היחסים הדיפלומטיים עם רוסיה.

אחרי שהנאום הגיע לאמריקאים, הם עשו הכל כדי שהעם הרוסי ידע על המתרחש: מאות אלפי עותקים של הנאום, בכל השפות המזרח אירופיות נזרקו מבלונים פורחים שנשלחו מזרחה, ושידורים ברדיו "קול אמריקה" שידרו את הנאום ללא הרף. גם סבא שלי היה מאזין בלילות בניסיון לקלוט את השידורים (בשקט כדי שהשכנים לא ישמעו ויסגירו אותו). לפי אמא שלי כולם ניחשו מה קורה כי שכנים נעלמו בפתאומיות בלי לחזור.. היו שמועות על הדברים שנעשים בסתר, אבל אף אחד לא ידע לבטח, דיברו על זה רק בבית ובלחש.

סטאלין בשיאו

ויקטור גרייבסקי עצמו עלה לארץ כשנה לאחר פועלו האמיץ, ועבד ברשות השידור. זמן מה לאחר הגעתו לארץ פנו אליו מה-ק.ג.ב בבקשה שיעבוד בשבילם. הוא הסכים אך בעצם דיווח כל העת לשב"כ. השב"כ דאג שיעביר ידיעות אמיתיות, כדי לשמור על אמונם ורק מדי פעם העביר ידיעות שגויות. שיתוף הפעולה הזה (לכאורה) עם הק.ג.ב נמשך 15 שנה, דרך סוכנים שהיו אנשי הכנסייה הפרובוסלאבית בישראל (!).
הק.ג.ב אפילו רצו להעניק לו את פרס לנין למפעל חיים.. בסופו של דבר השב"כ העניק לו פרס מפעל חיים כשנה לפני מותו בשנת 2007.

סמל הק.ג.ב