זה היסטרי!

השבוע לגמרי במקרה גיליתי שהויברטור הומצא במקור כטיפול רפואי למחלת ההיסטריה.
ההיסטריה כבר לא קיימת בימינו כאבחון רפואי קביל אך בעבר, החל בימי יוון העתיקה ועד לסוף המאה ה 19- היא נחשבה כמחלה נפוצה ביותר שלקו בה כרבע מהאוכלוסייה הנשית.

המילה היסטריה מקורה במילה היוונית "היסטרה" שמשמעה רחם. מי שנתן למחלה את שמה היה היפוקרטס (400 לפנה"ס) שטען שכאשר הרחם לא מתמלא בנוזלים כנדרש הוא הופך לקל משקל ומתחיל לנדוד בגוף. כשהוא מגיע לאזור בית החזה הוא גורם לחנק ולתופעות המזוהות עם היסטריה.

תחת ההגדרה של "היסטריה" קובצו תופעות רבות- היה מי שכתב רשימה של 75 עמודים שבהם פרט איפיון וסווג תסמיני ההיסטריה ואף הוסיף וציין כי הרשימה אינה מלאה. בין התסמינים ניתן למצוא- עלפון, עצבנות, אינסומניה, אגירת נוזלים וכבדות בבטן, התכווצויות שרירים, שיתוק זמני, קוצר נשימה, חוסר תאבון, אובדן חשק מיני ונטייה כללית "לגרום צרות".

כבר בהתחלה נמצא קשר בין ההיסטריה לבין חוסר סיפוק מיני- המחלה הופיעה בשכיחות נמוכה יותר אצל נשים נשואות.

בתמונה זו- טיפול בהיסטריה באמצעות עיסוי האגן בזרם מים חזק

במאה השנייה לספירה כתב הרופא קלאודיוס גלנוס כי היסטריה היא מחלה הנגרמת ממחסור בפעילות מינית- היסטריה מתרחשת בשכיחות גבוהה אצל בתולות, נזירות ואלמנות.
במאה העשירית לספירה כתב הרופא והפילוסוף הפרסי אבן סינא, כי הטיפול בהיסטריה חייב להיעשות על ידי גבר, עם עדיפות לבעלים ורופאים.

הגירוי המיני כטיפול להיסטריה התקיים בחדרי רופאים כבר ב-1653. ידוע גם על נשים לא נשואות שסבלו מחרדה, והתבקשו על ידי הרופאים שלהן "לצאת לרכיבה נמרצת על סוס".

כרזת פרסומת ויקטוריאנית למכשיר שמדמה רכיבה על סוס. יתרונות- ממריץ פעילות איברים פנימיים ומטפל בהיסטריה.

בתקופה הוויקטוריאנית, שהיתה תקופה של חוקים חברתיים נוקשים ופוריטניות מינית עצומה היתה ההיסטריה הנשית אבחנה רפואית נפוצה וכמרפא הציעו הרופאים למטופלות למצוא גירוי שיעניק להן "פרוקסימה היסטרית" (במילים אחרות אורגזמה)
לרוב טופלו החולות על ידי הרופאים ב"עיסוי אגן "- גרוי חיצוני של אבר המין על ידי הרופא.
כדי להקל על עבודת הרופא החלו לתכנן מכונות שיעזרו לרופאים להשלים את המשימה- כך הבשילה הקרקע להמצאת הויברטור כמכשיר רפואי. כולם כמובן העמידו פנים שכל העניין הוא רפואי לגמרי ולא מיני ובאמת האמינו בכך.

פרסומת לויברטור משנת 1910

השכיחות הרבה של המחלה גרמה לרופאים לשער כי המתחים הנילווים לחיים בעידן המודרני גורמים לנשים תרבותיות להיות פגיעות יותר למחלות עצבים ולמחלות הפוגעות בתפקוד איברי המין.
בארצות הברית, היו שראו בשכיחותן של תופעות אלה אצל נשים הוכחה כי המדינה היא חלק מהעולם המערבי הנאור (רופא אמריקאי אחד אמר ששכיחות התופעה היא אות לכך שהמדינה מתקדמת לרמתה של אירופה).

מקרי היסטריה היוו מקור הכנסה מעולה לרופאים, וזאת מכיוון שהחולות לא היו בסכנת מוות אבל עדיין דרשו טיפול מתמיד. החיסרון הבולט בטיפולים היה שרופאים התקשו ללמוד את המיומנויות של השגת "פרוקסיזם היסטרי" בעיסוי ולעתים נדרשה עבודה של שעות להשגת התוצאה הרצויה. מצד שני הפניית האישה למיילדת לצורך הטיפול, גרמה לרופא להפסד הכנסה.

הפתרון נמצא דרך המצאת מכשירי העיסוי, שקיצרו את תהליך הטיפול משעות לדקות ספורות וכך ביטלו את הצורך בהפניה למיילדות ואפשרו לרופא לטפל ביותר חולות באותו פרק זמן.
כבר בתחילת המאה ה-19 היו מתקני עיסוי במים בעיר באת' באנגליה, ובאמצע המאה ה-19 מתקנים אלה נפוצו בכל אירופה ובארצות הברית, והיוו את הבסיס לפיתוח אתרי מרחצאות רבים.
בשנת 1870 פותח ויברטור לשימושם של רופאים שניתן היה להפעילו לזמן קצוב, ובשנת 1873 פותח הוויברטור האלקטרו-מכני הראשון שהופעל בבית חולים פסיכיאטרי בצרפת לצורך טיפול בהיסטריה.

מכשירים אלקטרוניים ביתיים, מכל סוג, היו די נדירים במאה ה-19. מכונת התפירה, המאוורר, הקומקום והטוסטר היו המכשירים הראשונים שיצאו מפסי ייצור המוניים. הוויברטור- שנודע בזמנו בשם "המניפולטור"- היה הבא בתור, והגיע לחנויות ולקטלוגים כעשור לפני שואבי האבק והמגהצים. במגזין "עקרת הבית הטובה" פורסם החל מ-1909 טור של "ניסינו ובדקנו", שהתמקד כולו בוויברטורים, וב-1918 הציעה חברת "סירס ורובק" פתרון מושלם לעקרת הבית: מתקן משולב של ויברטור, מיקסר ומכונת תפירה. האביזר נחשב בזמנו לחלק חיוני במכשור הרפואי הביתי, והאמצעי היעיל ביותר לטיפול בנשים היסטריות.

"עזרים שכל אישה מעריכה " עמוד מקטלוג חברת סירס, 1918. מכונת תפירה, מאוורר וויברטור.

 
" מאוד שימושי ומספק לשימוש בית י"

קיימת טענה שהנושא המרכזי בתקופה הויקטוריאנית היה הקונפליקט שבין מין כאמצעי רבייה לבין מין כביטוי להתנהגות ארוטית. שיעורי הילודה הכלליים הלכו ופחתו במהלך המאה ה-19 ויחד עם הירידה בשיעורי הלידה גם קיום יחסי מין למטרת רבייה איבד מחשיבותו. חלק גדול מהספרות הרפואית והספרות העוסקת בייעוץ נישואים של אותה תקופה, מתאר את האישה חסרת התשוקה כאישה אידאלית. בהקשר זה אמהות הכינו את בנותיהן לליל הכלולות עם המשפט הבא: שכבי על גבך, עצמי עיניים וחשבי על אנגליה. האשה האידאלית קיימה יחסי מין אך ורק כאמצעי רבייה, וזאת כי פעילות מינית לא משכה אותה בשום אופן אחר. אידאל זה השפיע על המבנה החברתי בדרכים רבות וגרם בין היתר לתופעה של חוסר סיפוק מיני אצל נשים רבות והעלה את הדרישה לטיפול בהיסטריה.

העלמות ההיסטריה כאבחנה רפואית

במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים ירד באופן חד מספר המקרים של אבחנת היסטריה נשית ואבחנה זו אינה מוכרת עוד בספרות הרפואית בימינו. היו שטענו שההיסטריה הנשית לא נעלמה, אלא מסווגת באופן שונה היום.
בעבר, מגוון רחב ביותר של תסמינים יוחסו להיסטריה ובעצם המונח תיאר שלל תופעות בלתי מוגדרות. עבודתו של פרויד הביאה לשינוי משמעותי בתפיסת ההיסטריה והטיפול בה- עם השתכללות אמצעי האבחון, יותר ויותר תופעות קיבלו אבחנות שונות, מדויקות יותר, עד שלמעשה לא נותר כל תסמין ייחודי המזוהה עם היסטריה.
כך למשל, רבות מן הנשים שהיו מאובחנות כהיסטריות, סווגו מחדש על ידי פרויד כסובלות מנוירוזות שונות. בימינו ביטויים שונים של היסטריה הם חלק ממחלות נפש אחרות כגון סכיזופרניה והתקפי חרדה.

שארקו, הנוירולוג שלימד את פרויד בתחילת דרכו היה הראשון שהציע שרעיונות, ולא פגיעה עצבית, הם המקור לתופעות היסטריות כשיתוק ועיוורון זמניים שאינם נובעים ממצבים רפואיים. שארקו טיפל בהיסטריה ע"י היפנוזה בה ציווה על הסרת הסימפטומים ההיסטריים.
בהמשך טיפל ברוייר, רופא וינאי ושותף לעבודה של פרויד, באנה או- אישה צעירה שסבלה מסימפטומים היסטריים כמו פזילה, שיתוק ועוד. ברוייר גילה כי במהלך ההיפנוזה התאפשר לאנה להיזכר באירוע בו הופיע לראשונה הסימפטום ההיסטרי, וכי השיחה על מאורע זה הביאה להסרת הסימפטומים. הבנה זו היוותה את הבסיס לרעיונותיו של פרויד על ההיסטריה: פרויד הניח כי זיכרונות ורגשות בלתי נעימים המאיימים על תפיסתו העצמית של האדם הודחקו אך המשיכו להפעיל על הנפש לחץ שמתבטא בסימפטומים היסטריים. בהמשך ויתר פרויד על ההיפנוזה כאמצעי לחשיפת האירועים והרגשות המודחקים שיצרו את הסימפטומים היסטריים ובמקומם פיתח טכניקות טיפוליות כמו אסוציאציות חופשיות וניתוח חלומות, שאפשרו גישה לחוויות המודחקות.

 

היום הפרעות היסטריה מסווגות כהפרעות סומטופורמיות, כלומר ביטויים גופניים של הפרעות נפשיות. למרות שלמצב הזה קיימים ביטויים קליניים שונים, המכנה המשותף לכולם הוא ביטוי של קשיים נפשיים במחושים גופניים. על פי פרויד, אלו נוירוזות, ביטויים משתנים של קונפליקט נפשי הקשור בהתגוננות מפני דחפים מיניים ותוקפניים לא קבילים, שמקורם בקיבעונות שהתהוו בתקופת הינקות. הנוירוזות מלוות בדרך כלל בחרדה או דיכאון.