הרגע חזרתי מטיול טרקטורונים מקסים שגרם לי להתחבר מחדש לטבע ולהבין שטיולים זה הדבר! והדבר שהכי הרשים אותי בטיול הזה היה שדה כותנה שחצינו בדרך, אף פעם לא הייתי בשדה כותנה.. כל הלבן הזה שנראה כמו שלג, עם כמה פרחים צהובים שעוד נשארו על הענפים ופקעות הכותנה הצמריריות שנראות בדיוק כמו הכדורים להסרת איפור מהסופר פארם.. קטפתי לי כמה כדורי כותנה כאלה, מוללתי אותם באצבעות והפרדתי מהגוש הלבן את הגרעינים השחורים שבפנים. ניסיתי להבין איך מפיקים מהדבר הזה חוטי כותנה.
להלן התהליך:
הכותנה לרוב נשתלת באביב. אחרי כחודש וחצי מופיעה הפריחה- צהובה או לבנה
כעבור 3 חודשים מופיע כדור הכותנה שמוכן לקטיף.
החישוב הזה מביא אותנו בדיוק לעכשיו- אוקטובר , כשהכותנה נאספת מהשדות.
הכותנה נאספת במכונות ונדחסת לקוביות גדולות
במפעל מתחילים תהליכי ניקוי שונים- מנפים את הגרעינים העקשניים שמסובכים בכותנה ומנקים אותה משיירי לכלוך ואבק. הכותנה מטבעה הופכת בקלות לחוטים כשממוללים ומשטחים אותה. תהליך זה נקרא טוויה. לפני הטוויה יש לשטח ולצבוע את הסיב. מכונות מיוחדות במפעל עושות זאת.
מפעל כותנה במסצ'וסטס, 1912
מיטיבי הלכת ייהנו לצפות בסרטון זה שמדגים את התהליך:
http://www.youtube.com/watch?v=kH_b3Heo48I
הפקת חוטי כותנה בימים עברו:
הראשונים שהפיקו מכותנה מגבות בגדים ומצעים היו אנשי הודו, בערך ב 2500 לפני הספירה. גם במצריים גידלו מעט כותנה, אבל בעיקר הפיקו אריגי פשתן.
בשנת 400 לפני הספירה כתב ההיסטוריון היווני הרודוטוס שבהודו גדלים עצי פרא שעליהם צמר שהוא טוב יותר מצמר כבשים!
כישור (או גלגל טווייה) הוא מכשיר ששימש לטווייה בתקופת ימי הביניים, ביחד עם הפלך. הטוויה היתה אחת המלאכות הנשיות העיקריות באותה תקופה וכך כל ילדה למדה להשתמש בכישור כדי לעזור בהכנת בגדים לבני ביתה. הטוויה נעשתה על ידי סיבוב גלגל הכישור ופיתול סיבי הצמר סביבו, דבר שגרם להם להתלפף לכדי חוט אחיד. עם המהפכה התעשייתית והמצאת מנוע הקיטור, הוחלפו הכישור והפלך, שהיו עד אז הדרך היחידה לטוויית חוטים לבגדים, במכונות. עד היום באזורים כפריים ממשיכים לטוות את החוטים בעזרת הכישור.
אישה אירית טווה בכישור, 1900 בערך.
את החוטים הופכים לאריג באמצעות נול.
איור מסוף המאה ה 19, אישה יפנית אורגת.
תחשבו כמה עבודה הושקעה פעם ביצירת פריט לבוש- מהקוטפים בשדות, אל הנשים שישבו ומוללו כל היום, השעות הרבות של האריגה ואז המלאכות הגבריות של השריית האריג במים, צביעתו וייבושו בשמש, ואז תפירה ידנית עם הרבה תפרים קטנים ומדויקים.. כמה עלתה שמלה פעם?? תזכרו את זה כשתקראו את הפוסט הבא בנושא אופנה בתקופה האליזבתנית :)
מקסים
השבמחקזה מאוד מעניין אותי
מי זו האישה שבסוף
השבמחקהכישרון שנדרש פעם כדי לטוות בד הוא פשוט לא ייאמן!
השבמחקסקיל מטורף שבימינו אין לו כמעט חשיבות,
אבל אין ספק שהאומנות משתקפת דרך יצירת הבד,
יצירה הנקראת בגד.