אז התחלתי ללמוד היסטוריה באוניברסיטה והייתי בטוחה שהבלוג שלי רק ירוויח מזה.
אך הנה אני כבר בערוב ימי הסמסטר וזה יהיה הפוסט הראשון... וגם זה רק כי הכנתי עבודה במסגרת קורס על הבארוק.
בכל אופן נושא העבודה היה מרתק במיוחד ודיבר על אופנת הבארוק, עם התמקדות במחצית השניה של המאה, והחלטתי להביא גם לכאן גרסה ערוכה ומתומצתת של אותה עבודה, עם דוגמאות לשינוי באופנה על הציר ההיסטורי שבין המאה ה- 16 ל- 18 וסיבות אפשריות להבדלים אלה.
ברמה הכללית תקופת הבארוק מתאפיינת בכל תחומי האמנות בתחושה של גרנדיוזיות, תנועה, אינסוף, משחקי אור וצל, נטייה לפעלולים ואשליות וכו'. זו תקופת מעבר, תקופה של תגליות מדעיות (כמו שכדור הארץ אינו מרכז היקום), שמתנגשות עם אמונה דתית חזקה, וכתוצאה מכך בני התקופה מתקשים להגדיר את עצמם ואת הקודים החדשים שמצופים מהם. האמנות בתקופה הזאת פורחת וניתן לציין את שייקספיר, באך, קראווג'ו ורמברנט בין הבולטים ביוצרים.
סביב 1600 משתנה התרבות הפוליטית ומתחילים לדבר על אבסולוטיזם. לואי ה- 14 עולה לשלטון בצרפת (1638-1715) והופך אותה למעצמה החזקה באירופה. צ'ארלס הראשון (1600-1649) שהיה מלך אנגליה סקוטלנד ואירלנד עד שהוצא להורג במלחמת האזרחים, מוחלף בבנו צ'ארלס השני (1630-1685) שחוזר כשהניסוי במשטר לא מלוכני נכשל ויש רסטורציה של המלוכה.
בתמונות הבאות ניתן לראות את ההבדלים באופנת גברים ונשים מתקופת הרנסנס ועד לרוקוקו, כאשר ניתן לראות בקלות את השוני המהותי בתקופת תחילת הבארוק, עם אופנה משוחררת בהרבה, עם מחוך גמיש ופחות מגביל, צלללית רחבה ומותן גבוהה.
המאה ה- 17 מתאפיינת בשינויים אופנתיים מהירים שלא נראו מעולם לפני כן. הבגדים הופכים ממגבילים כמו בתקופת הרנסנס למשוחררים (המחצית הראשונה של המאה) וחוזרים להיות מגבילים פעם נוספת. הקישוטים המרובים ירדו מהבגדים ואז הוחזרו אליהם אצל גברים ונשים כאחד במה שמבטא היטב את חוסר השקט של התקופה.
דוגמאות אופנתיות מהתקופה: ציורים של אנשי מעמד הביניים והסוחרים. האצולה לבשה גזרות דומות אך מקושטות בהרבה.
1650: האופנה לגברים ולנשים כוללת קו מותן גבוה, צללית רחבה ומשוחררת והרבה שימוש בתחרה, בייחוד בצווארונים ובחפתים. הגבר לבוש בחולצת 'דאבלט', מכנסי בריצ'ס, מגפיים, כובע רחב שוליים ומקל הליכה שהופך לפריט אופנתי בתקופה.
1670: קו המותן מתארך עבור שני המינים. הגבר לבוש במעיל Justaucorps, מכנסי בריצ'ס קצרים ורחבים יותר, לכובע שלו נוספת נוצה. האישה בחולצת 'בודיס' עם שרוולים רחבים, עיטורי פפיונים, חצאית 'פטיקוט' תחתונה עם עיטורי זהב וחצאית עליונה שמתרוממת לצדדים כמו מסך תאטרון. היא אוחזת במחמם ידיים מפרווה 'מאף', ומסיכה, שהיתה פריט אופנתי ליומיום באותה תקופה!
1690: האישה לבושה בשמלה שנוסף לה 'סטאמקר' (קדמת השמלה שמקושטת בפפיונים בתמונה) זה מעין פאנל בצורת האות U שמוסיף קישוט לתלבושת וגם הופך את המחוך לקשיח יותר משום שהוא מרופד בפיסות עץ או עצמות לוויתן.
סינר תחרה הופך למאוד אופנתי, והיא מציגה את תסרוקת ה Fontange שהיתה הכרחית.
הגבר בעניבת Jabot, מעיל באורך הברך, שיערו הטבעי ארוך ומסולסל.
ההשפעה הצרפתית על האופנה:
לואי ה- 14 שעולה לשלטון בצרפת ב- 1643, האמין שעליו לשמש דוגמא לאנשיו בטעם וסגנון בכל התחומים- אדריכלות, ריהוט, מזון ואופנה. בילדותו ניסה ההמון למרוד במונרכיה (הפרונד), ולכן היה חשוב לו לשלוט בהם ביד חזקה. הוא עשה זאת באמצעות האופנה!
הוא עודד את האצילים לעזוב את נחלותיהם ולהגיע להתגורר איתו בוורסאי. שם גרם לאצילים להיכנס לחובות מההוצאות העצומות שציפה מהם להוציא על לבוש יקר. הוא היה מהיחידים בשליטי אירופה שדרשו קוד לבוש שונה לכל מאורע רשמי, והוא ערך נשפים ומסיבות רבות בהן התחרו האורחים מי יתלבש הכי יפה ואלגנטי. כדי להיות אציל חזק היית צריך להגיע לכל המסיבות, ובגלל שבתקופה זו ככל שהיית לבוש טוב יותר גם נחשבת לאדם חזק יותר, התחרות הפכה לקשה. האצילים עסקו בתככים ומזימות בחצר המלך ובזבזו את כל כספם על אופנה.
האצילים נאלצו לבקש מהמלך הלוואות וכך נותרו עניים מדי ועסוקים מדי בענייני לבוש מכדי לחשוב על מרד.
לואי גרם לתחרות רבה בחצר, למשל ארגן את טקסי ההתפשטות וההתלבשות, בהם יכלו להיות נוכחים רק המקורבים אליו ביותר וזה היה גם הזמן היחיד בו יכלו לשוחח איתו אישית. הוא גם עיצב למשל מעיל יוקרתי בצבע כחול עם רקמת זהב וכסף – שהרשה רק ל 50 איש ללבוש בכל זמן נתון.
השפעתו התרחבה ופנתה גם למעמד הביניים- כל מי שהיה לבוש מספיק טוב יכול היה להיכנס לגני וורסאי ולחזות בפאר וההדר, וכך אנשים פשוטים חסכו כספם רק כדי להגיע לאירועים אלה ולהתרשם מכוחו.
בתקופה זו כוחה של צרפת מתחזק והיא הופכת ליצרן הראשי באירופה של מוצרי יוקרה כמו משי, תחרה וברוקאד. כמיליון מתושבי צרפת מועסקים בתחומי האופנה והטקסטיל לעומת רק כ 38,000 בתעשיית הברזל.
שיווק אגרסיבי לארצות אחרות מרחיב את ההשפעה הצרפתית על האופנה, וזה נעשה בין היתר בעזרת שימוש בבובות אופנה שהדגימו את הטרנדים החדשים, גם באיפור ושיער.
במהלך המאה הסגנון האופנתי נע גם על הסקאלה שבין הקוואלירים ל Roundheads.
החלוקה החלה במהלך מלחמת האזרחים האנגלית, כאשר הקוואלירים היו האבירים הלבושים היטב שלחמו לצד המלך ובעד הדת הקתולית, מול הRoundheads שרצו להפיל את המלך, לתת יותר כח לפרלמנט ותמכו בדת הפרוטסטנטית. אלה לבשו בגדים בצבעים כהים עם צווארונים וחפתים לבנים, כפי שניתן לראות בתמונה מימין.
דוגמאות אופנתיות על אצילי התקופה:
לואי ה 14 נישא למריה תרזה נסיכת ספרד. בתמונה ניתן לראות אותה כנערה, באופנה הלא עדכנית של ספרד, עם פנייר נוקשה שמחזיק את החצאית בצורת שולחן:
ניתן לראות את ההתפתחות האופנתית המהירה שעוברת על מריה תרזה בחצר הצרפתית, כשהתוצאה היא המראה האופנתי שכולל קו מותן מוארך, מחוך קשיח, שרוולים רחבים, חצאית עליונה שמורמת וחושפת את התחתונה, והדגשה כללית על קווים אורכיים ויצירת מראה רזה.
באותה תקופה באנגליה, צ'ארלס השני מקבל לידיו את האננס הראשון שגודל על אדמת המדינה. הוא לבוש במיטב האופנה עם מעיל באורך הברך, פארה ארוכה ועניבת Jabot.
צ'ארלס נישא לנסיכת פורטוגל קתרינה, שגם היא מדגימה בתחילת דרכה את האופנה הספרדית הלא רלוונטית, ועוברת שינוי מהיר בחצר האנגלית:
לבוש תחתון:
לבוש תחתון במאה ה 17 כלל כותונת כותנה בשילוב תחרה בשרוולים ובמחשוף, עם שרוולים רחבים. מעליה נקשר מחוך. פרטינגייל או Bum נקשרו מתחת למחוך כדי לתת נפל לאזור הירכיים.
השימוש פרטינגייל החל לצאת ולהיכנס לאופנה החל משנת 1600. במהלך מלחמת 30 השנים נלבש רק בספרד ובארצות האחרות נתנו לחצאיות מראה חופשי יותר, והוא נלבש רק לאירועים רשמיים. ב 1710 חזר הפרטינגייל לאופנה והנשים שלא לבשו אותו נראו מוזרות.
שיער נשים:
בתחילת המאה השיער סודר בתסרוקת שנקראה Heartbrakers - v - השיער סודר בגלים משוחררים עד הכתפיים בצדדים, ויתר השיער היה אסוף או קלוע לכדור גבוה באחורי הראש. בחצי השני של המאה התלתלתים התארכו והפכו מורכבים יותר עד שנחו בחינניות מעבר לכתפיים
.
ב 1680 השיער התחיל לעלות כלפי מעלה. ולעיתים תסרוקות היתה מלווה בכובע Fontange : קונסטרוקציית מתכת מחופה בתחרה ופפיונים שהחזיקה את השיער במאונך. השיער הודבק למקומו בעזרת שומן כבשים וחלבון. בגלל שמים נחשבו למזיקים לעור הן לא חפפו (או התרחצו) הרבה וכינים הצטברו בתסרוקות. מקלות מיוחדים עוצבו כדי לאפשר גירוד חינני בשיער.
שיער גברים:
עד 1663, אופנת הפאות לגבר המיוחס הפכה נפוחת שיער, גדולה, כבדה ובעלת מראה מזויף, ודרשה מהגברים לספר קצוץ את שיערם כדי שהפאה תשב טוב. צ'ארלס השני לבש פאה שחורה, והפאות נותרו לא מפודרות עד שנות ה 1690.
שרשראות פנינים צמודות לצוואר ועגילי פנינים נותרו פופולריים מ 1630 ולאורך כל התקופה.
נעליים:
נעלי עקב לשני המינים, מעוטרות משי וברוקד.
סיפור סינדרלה שנכתב בתקופה זו, אומר שסינדרלה נעלה לנשף כפכפי משי אדום משובצים פנינים, והנסיך בעצם התאהב בנעליים וכלל לא חיפש את הנערה הנועלת..
איפור:
אידאל היופי היה של פנים בשרניים, סנטר כפול, עיניים בולטות, שפתיים עבות, ושיער כהה. למרות שזמן וחומרים יקרים הושקעו בטיפוח היופי, בריאות והיגיינה גרועות, יחד עם שימוש בחומרי איפור רעילים, גרם לכך שנשים נחשבו אחרי השיא שלהן בגיל 20 וזקנות בגיל 30. גם נשים וגם גברים התאפרו. והיה מבחר גדול של אבקות ותמרוקים.
עור לבן: עור בהיר נחשב כסמל לאצולה, עושר ועידון. משחות ואבקות שימשו להעצמת הלובן. משחת בסיס לבנה נוצרה מעופרת לבנה מעורבבת בחלבון וחומץ. זה נתן גימור חלק ומבריק אבל היה צריך להיזהר לא לצחוק כי אז המשטח נסדק. העופרת הרעילה את הלובש, וגרמה לחבלות בעור, שיניים מרקיבות, איבוד שיער ולבסוף מוות.
סומק: סומק בלחיים (עד אז רק קורטיזנות צבעו לחיים ושפתיים) יושם על ידי אבקת עופרת לבנה מעורבבת בצבע אדום, או פלפל ספרדי שנצבע באדום והיו משפשפים אותו על העור.
אודם: את השפתיים צבעו בצבע שמופק מכנימת הקוצ'יניל :שגופה מכיל כמויות גדולות של חומצה כרימינית שהיא חומר בצבע אדום (טחינת הכנימות והרתחתן במים והוספה של מלחי אלומיניום ונתרן יוצרת את צבע המאכל האדום קרמין).
שומות דקורטיביות עשויות משי וקטיפה היו פופולריות לשני המינים. הן נגזרו לצורות קטנות כמו כוכבים יהלומים וירחים והיו פופולריות מאוד לדברים ולנשים.
בתחילה שימשו השומות כדי להסתיר פצעים וצלקות בפנים, אך במהרה הפכו לסימבוליות: מדבקה ליד הפה סמלה רצון לפלרטט, ליד הלחי הימנית משמעה שאתה נשוי ואחת בפינת העין אומרת שאת פילגשו של מישהו.
לסיכום, ניתן לראות שתקופת הבארוק בשיאו, שהתאפיינה כתקופה של בלבול ואי שקט, התבטאה אופנתית בבגדים רפויים ומשוחררים. זה מזכיר מאוד תקופות של מרד כמו המהפכה הפמיניסטית, ילדי הפרחים של שנות ה 60 ואפילו מה שעובר על כל טיאייג'ר כמעט - התקופות האלה תמיד מתבטאות בלבוש משוחרר, חופשי, ללא קונסטרוקציות מגבילות, שמתחלפות לאחר מכן בלבוש המחויט והמסודר שמצופה מאיתנו חברתית. האם זו הסיבה למהפכה האופנתית של הבארוק? אני חושבת שכן.
למיטיבי קרוא, מוסף מושגי אופנה של המאה ה 17:
Bustle - מתפיח חצאית
Bodis - החלק העליון של שמלה
Corset = stay – זו פשוט המילה האנגלית של זה. בודיס שיש לו קשירה.
Petticoats - חצאיות תחתיות ששימשו למתן נפח - גם לגברים מתחת לבריצ'ס
Stomacher- קישוט לבודיס - פאנל בצורת יו או וי שהיה חלק מהבודיס או נקשר עליו. שימש לקישוט ולחוזק. במאה ה 16 חוזקו עם לוחות עץ או עצמות לוייתן. בתחילת המאה ה 17 עשו אותם רכים וזורמים יותר. בסוף המאה ה 17 שוב חזרו להקשיח, אבל כעת היה מעוצב כך שידחוף את השדיים מעלה, ויצור מחשוף אופנתי.
whisk - הצווארון הגבוה של המאה ה 16, לדוגמא אליזבת הראשונה
Breeches- מכנסי חצאית באורך הברך לגברים
Justaucorps - מעיל צבעי באורך הברך
waistcoat- המקור לווסט של היום אבל אז בד"כ הגיע עם שרוולים, לבוש ביניים בין החולצה התחתונה ומתחת למעיל
baldric- סרט "מלכות יופי"
Rhinegraves : מכנסי בריצ'ס נפוחים מאוד שמעליהם נלבשה חצאית מקושטת. היו אופנתיים בין 1660-1680.
Jabot – קישוט לצוואר, נראה כמו עניבת תחרה רחבה. מוצמד לצווארון החולצה בסיכה או בסרט קשירה
אך הנה אני כבר בערוב ימי הסמסטר וזה יהיה הפוסט הראשון... וגם זה רק כי הכנתי עבודה במסגרת קורס על הבארוק.
בכל אופן נושא העבודה היה מרתק במיוחד ודיבר על אופנת הבארוק, עם התמקדות במחצית השניה של המאה, והחלטתי להביא גם לכאן גרסה ערוכה ומתומצתת של אותה עבודה, עם דוגמאות לשינוי באופנה על הציר ההיסטורי שבין המאה ה- 16 ל- 18 וסיבות אפשריות להבדלים אלה.
ברמה הכללית תקופת הבארוק מתאפיינת בכל תחומי האמנות בתחושה של גרנדיוזיות, תנועה, אינסוף, משחקי אור וצל, נטייה לפעלולים ואשליות וכו'. זו תקופת מעבר, תקופה של תגליות מדעיות (כמו שכדור הארץ אינו מרכז היקום), שמתנגשות עם אמונה דתית חזקה, וכתוצאה מכך בני התקופה מתקשים להגדיר את עצמם ואת הקודים החדשים שמצופים מהם. האמנות בתקופה הזאת פורחת וניתן לציין את שייקספיר, באך, קראווג'ו ורמברנט בין הבולטים ביוצרים.
סביב 1600 משתנה התרבות הפוליטית ומתחילים לדבר על אבסולוטיזם. לואי ה- 14 עולה לשלטון בצרפת (1638-1715) והופך אותה למעצמה החזקה באירופה. צ'ארלס הראשון (1600-1649) שהיה מלך אנגליה סקוטלנד ואירלנד עד שהוצא להורג במלחמת האזרחים, מוחלף בבנו צ'ארלס השני (1630-1685) שחוזר כשהניסוי במשטר לא מלוכני נכשל ויש רסטורציה של המלוכה.
בתמונות הבאות ניתן לראות את ההבדלים באופנת גברים ונשים מתקופת הרנסנס ועד לרוקוקו, כאשר ניתן לראות בקלות את השוני המהותי בתקופת תחילת הבארוק, עם אופנה משוחררת בהרבה, עם מחוך גמיש ופחות מגביל, צלללית רחבה ומותן גבוהה.
המאה ה- 17 מתאפיינת בשינויים אופנתיים מהירים שלא נראו מעולם לפני כן. הבגדים הופכים ממגבילים כמו בתקופת הרנסנס למשוחררים (המחצית הראשונה של המאה) וחוזרים להיות מגבילים פעם נוספת. הקישוטים המרובים ירדו מהבגדים ואז הוחזרו אליהם אצל גברים ונשים כאחד במה שמבטא היטב את חוסר השקט של התקופה.
דוגמאות אופנתיות מהתקופה: ציורים של אנשי מעמד הביניים והסוחרים. האצולה לבשה גזרות דומות אך מקושטות בהרבה.
1650: האופנה לגברים ולנשים כוללת קו מותן גבוה, צללית רחבה ומשוחררת והרבה שימוש בתחרה, בייחוד בצווארונים ובחפתים. הגבר לבוש בחולצת 'דאבלט', מכנסי בריצ'ס, מגפיים, כובע רחב שוליים ומקל הליכה שהופך לפריט אופנתי בתקופה.
1670: קו המותן מתארך עבור שני המינים. הגבר לבוש במעיל Justaucorps, מכנסי בריצ'ס קצרים ורחבים יותר, לכובע שלו נוספת נוצה. האישה בחולצת 'בודיס' עם שרוולים רחבים, עיטורי פפיונים, חצאית 'פטיקוט' תחתונה עם עיטורי זהב וחצאית עליונה שמתרוממת לצדדים כמו מסך תאטרון. היא אוחזת במחמם ידיים מפרווה 'מאף', ומסיכה, שהיתה פריט אופנתי ליומיום באותה תקופה!
1690: האישה לבושה בשמלה שנוסף לה 'סטאמקר' (קדמת השמלה שמקושטת בפפיונים בתמונה) זה מעין פאנל בצורת האות U שמוסיף קישוט לתלבושת וגם הופך את המחוך לקשיח יותר משום שהוא מרופד בפיסות עץ או עצמות לוויתן.
סינר תחרה הופך למאוד אופנתי, והיא מציגה את תסרוקת ה Fontange שהיתה הכרחית.
הגבר בעניבת Jabot, מעיל באורך הברך, שיערו הטבעי ארוך ומסולסל.
ההשפעה הצרפתית על האופנה:
לואי ה- 14 שעולה לשלטון בצרפת ב- 1643, האמין שעליו לשמש דוגמא לאנשיו בטעם וסגנון בכל התחומים- אדריכלות, ריהוט, מזון ואופנה. בילדותו ניסה ההמון למרוד במונרכיה (הפרונד), ולכן היה חשוב לו לשלוט בהם ביד חזקה. הוא עשה זאת באמצעות האופנה!
הוא עודד את האצילים לעזוב את נחלותיהם ולהגיע להתגורר איתו בוורסאי. שם גרם לאצילים להיכנס לחובות מההוצאות העצומות שציפה מהם להוציא על לבוש יקר. הוא היה מהיחידים בשליטי אירופה שדרשו קוד לבוש שונה לכל מאורע רשמי, והוא ערך נשפים ומסיבות רבות בהן התחרו האורחים מי יתלבש הכי יפה ואלגנטי. כדי להיות אציל חזק היית צריך להגיע לכל המסיבות, ובגלל שבתקופה זו ככל שהיית לבוש טוב יותר גם נחשבת לאדם חזק יותר, התחרות הפכה לקשה. האצילים עסקו בתככים ומזימות בחצר המלך ובזבזו את כל כספם על אופנה.
האצילים נאלצו לבקש מהמלך הלוואות וכך נותרו עניים מדי ועסוקים מדי בענייני לבוש מכדי לחשוב על מרד.
לואי גרם לתחרות רבה בחצר, למשל ארגן את טקסי ההתפשטות וההתלבשות, בהם יכלו להיות נוכחים רק המקורבים אליו ביותר וזה היה גם הזמן היחיד בו יכלו לשוחח איתו אישית. הוא גם עיצב למשל מעיל יוקרתי בצבע כחול עם רקמת זהב וכסף – שהרשה רק ל 50 איש ללבוש בכל זמן נתון.
השפעתו התרחבה ופנתה גם למעמד הביניים- כל מי שהיה לבוש מספיק טוב יכול היה להיכנס לגני וורסאי ולחזות בפאר וההדר, וכך אנשים פשוטים חסכו כספם רק כדי להגיע לאירועים אלה ולהתרשם מכוחו.
בתקופה זו כוחה של צרפת מתחזק והיא הופכת ליצרן הראשי באירופה של מוצרי יוקרה כמו משי, תחרה וברוקאד. כמיליון מתושבי צרפת מועסקים בתחומי האופנה והטקסטיל לעומת רק כ 38,000 בתעשיית הברזל.
שיווק אגרסיבי לארצות אחרות מרחיב את ההשפעה הצרפתית על האופנה, וזה נעשה בין היתר בעזרת שימוש בבובות אופנה שהדגימו את הטרנדים החדשים, גם באיפור ושיער.
במהלך המאה הסגנון האופנתי נע גם על הסקאלה שבין הקוואלירים ל Roundheads.
החלוקה החלה במהלך מלחמת האזרחים האנגלית, כאשר הקוואלירים היו האבירים הלבושים היטב שלחמו לצד המלך ובעד הדת הקתולית, מול הRoundheads שרצו להפיל את המלך, לתת יותר כח לפרלמנט ותמכו בדת הפרוטסטנטית. אלה לבשו בגדים בצבעים כהים עם צווארונים וחפתים לבנים, כפי שניתן לראות בתמונה מימין.
דוגמאות אופנתיות על אצילי התקופה:
לואי ה 14 נישא למריה תרזה נסיכת ספרד. בתמונה ניתן לראות אותה כנערה, באופנה הלא עדכנית של ספרד, עם פנייר נוקשה שמחזיק את החצאית בצורת שולחן:
 |
| מריה תרזה כילדה, 1653 |
 | ||||
מריה תרזה נמסרת לבעלה ולצרפתים
|
ניתן לראות את ההתפתחות האופנתית המהירה שעוברת על מריה תרזה בחצר הצרפתית, כשהתוצאה היא המראה האופנתי שכולל קו מותן מוארך, מחוך קשיח, שרוולים רחבים, חצאית עליונה שמורמת וחושפת את התחתונה, והדגשה כללית על קווים אורכיים ויצירת מראה רזה.
באותה תקופה באנגליה, צ'ארלס השני מקבל לידיו את האננס הראשון שגודל על אדמת המדינה. הוא לבוש במיטב האופנה עם מעיל באורך הברך, פארה ארוכה ועניבת Jabot.
 |
| צ'ארלס השני מקבל את האננס הראשון שגודל על אדמת אנגליה 1675 |
צ'ארלס נישא לנסיכת פורטוגל קתרינה, שגם היא מדגימה בתחילת דרכה את האופנה הספרדית הלא רלוונטית, ועוברת שינוי מהיר בחצר האנגלית:
 |
| 1660 - קתרינה כאישה צעירה |
 |
| 1663, קתרינה מלכת אנגליה |
לבוש תחתון במאה ה 17 כלל כותונת כותנה בשילוב תחרה בשרוולים ובמחשוף, עם שרוולים רחבים. מעליה נקשר מחוך. פרטינגייל או Bum נקשרו מתחת למחוך כדי לתת נפל לאזור הירכיים.
השימוש פרטינגייל החל לצאת ולהיכנס לאופנה החל משנת 1600. במהלך מלחמת 30 השנים נלבש רק בספרד ובארצות האחרות נתנו לחצאיות מראה חופשי יותר, והוא נלבש רק לאירועים רשמיים. ב 1710 חזר הפרטינגייל לאופנה והנשים שלא לבשו אותו נראו מוזרות.
שיער נשים:
בתחילת המאה השיער סודר בתסרוקת שנקראה Heartbrakers - v - השיער סודר בגלים משוחררים עד הכתפיים בצדדים, ויתר השיער היה אסוף או קלוע לכדור גבוה באחורי הראש. בחצי השני של המאה התלתלתים התארכו והפכו מורכבים יותר עד שנחו בחינניות מעבר לכתפיים
 |
| madame de montespan פילגשו הידועה ביותר של לואי ה 14, 1640-1707 |
.
ב 1680 השיער התחיל לעלות כלפי מעלה. ולעיתים תסרוקות היתה מלווה בכובע Fontange : קונסטרוקציית מתכת מחופה בתחרה ופפיונים שהחזיקה את השיער במאונך. השיער הודבק למקומו בעזרת שומן כבשים וחלבון. בגלל שמים נחשבו למזיקים לעור הן לא חפפו (או התרחצו) הרבה וכינים הצטברו בתסרוקות. מקלות מיוחדים עוצבו כדי לאפשר גירוד חינני בשיער.
שיער גברים:
עד 1663, אופנת הפאות לגבר המיוחס הפכה נפוחת שיער, גדולה, כבדה ובעלת מראה מזויף, ודרשה מהגברים לספר קצוץ את שיערם כדי שהפאה תשב טוב. צ'ארלס השני לבש פאה שחורה, והפאות נותרו לא מפודרות עד שנות ה 1690.
שרשראות פנינים צמודות לצוואר ועגילי פנינים נותרו פופולריים מ 1630 ולאורך כל התקופה.
 |
| Henrieta Maria |
נעליים:
נעלי עקב לשני המינים, מעוטרות משי וברוקד.
סיפור סינדרלה שנכתב בתקופה זו, אומר שסינדרלה נעלה לנשף כפכפי משי אדום משובצים פנינים, והנסיך בעצם התאהב בנעליים וכלל לא חיפש את הנערה הנועלת..
איפור:
אידאל היופי היה של פנים בשרניים, סנטר כפול, עיניים בולטות, שפתיים עבות, ושיער כהה. למרות שזמן וחומרים יקרים הושקעו בטיפוח היופי, בריאות והיגיינה גרועות, יחד עם שימוש בחומרי איפור רעילים, גרם לכך שנשים נחשבו אחרי השיא שלהן בגיל 20 וזקנות בגיל 30. גם נשים וגם גברים התאפרו. והיה מבחר גדול של אבקות ותמרוקים.
 |
| פילגשו הצרפתיה של צ'ארלס השני Louise de Kérouaille. . 1681. |
עור לבן: עור בהיר נחשב כסמל לאצולה, עושר ועידון. משחות ואבקות שימשו להעצמת הלובן. משחת בסיס לבנה נוצרה מעופרת לבנה מעורבבת בחלבון וחומץ. זה נתן גימור חלק ומבריק אבל היה צריך להיזהר לא לצחוק כי אז המשטח נסדק. העופרת הרעילה את הלובש, וגרמה לחבלות בעור, שיניים מרקיבות, איבוד שיער ולבסוף מוות.
סומק: סומק בלחיים (עד אז רק קורטיזנות צבעו לחיים ושפתיים) יושם על ידי אבקת עופרת לבנה מעורבבת בצבע אדום, או פלפל ספרדי שנצבע באדום והיו משפשפים אותו על העור.
אודם: את השפתיים צבעו בצבע שמופק מכנימת הקוצ'יניל :שגופה מכיל כמויות גדולות של חומצה כרימינית שהיא חומר בצבע אדום (טחינת הכנימות והרתחתן במים והוספה של מלחי אלומיניום ונתרן יוצרת את צבע המאכל האדום קרמין).
שומות דקורטיביות עשויות משי וקטיפה היו פופולריות לשני המינים. הן נגזרו לצורות קטנות כמו כוכבים יהלומים וירחים והיו פופולריות מאוד לדברים ולנשים.
בתחילה שימשו השומות כדי להסתיר פצעים וצלקות בפנים, אך במהרה הפכו לסימבוליות: מדבקה ליד הפה סמלה רצון לפלרטט, ליד הלחי הימנית משמעה שאתה נשוי ואחת בפינת העין אומרת שאת פילגשו של מישהו.
לסיכום, ניתן לראות שתקופת הבארוק בשיאו, שהתאפיינה כתקופה של בלבול ואי שקט, התבטאה אופנתית בבגדים רפויים ומשוחררים. זה מזכיר מאוד תקופות של מרד כמו המהפכה הפמיניסטית, ילדי הפרחים של שנות ה 60 ואפילו מה שעובר על כל טיאייג'ר כמעט - התקופות האלה תמיד מתבטאות בלבוש משוחרר, חופשי, ללא קונסטרוקציות מגבילות, שמתחלפות לאחר מכן בלבוש המחויט והמסודר שמצופה מאיתנו חברתית. האם זו הסיבה למהפכה האופנתית של הבארוק? אני חושבת שכן.
למיטיבי קרוא, מוסף מושגי אופנה של המאה ה 17:
Bustle - מתפיח חצאית
Bodis - החלק העליון של שמלה
Corset = stay – זו פשוט המילה האנגלית של זה. בודיס שיש לו קשירה.
Petticoats - חצאיות תחתיות ששימשו למתן נפח - גם לגברים מתחת לבריצ'ס
Stomacher- קישוט לבודיס - פאנל בצורת יו או וי שהיה חלק מהבודיס או נקשר עליו. שימש לקישוט ולחוזק. במאה ה 16 חוזקו עם לוחות עץ או עצמות לוייתן. בתחילת המאה ה 17 עשו אותם רכים וזורמים יותר. בסוף המאה ה 17 שוב חזרו להקשיח, אבל כעת היה מעוצב כך שידחוף את השדיים מעלה, ויצור מחשוף אופנתי.
whisk - הצווארון הגבוה של המאה ה 16, לדוגמא אליזבת הראשונה
Justaucorps - מעיל צבעי באורך הברך
waistcoat- המקור לווסט של היום אבל אז בד"כ הגיע עם שרוולים, לבוש ביניים בין החולצה התחתונה ומתחת למעיל
baldric- סרט "מלכות יופי"
Rhinegraves : מכנסי בריצ'ס נפוחים מאוד שמעליהם נלבשה חצאית מקושטת. היו אופנתיים בין 1660-1680.
Jabot – קישוט לצוואר, נראה כמו עניבת תחרה רחבה. מוצמד לצווארון החולצה בסיכה או בסרט קשירה
