ההיסטוריה של המניקור (או ממתי יש לק)

לפני מספר ימים קיבלתי למייל כתבה על עשרת הפרסומות השוביניסטיות ביותר. את עיני תפסה פרסומת משנות ה 70 למכונית חדשה שאמורה לספק חווית נהיגה פשוטה יותר, כלומר שגם נשים יצליחו להסתדר עם הפעילות המורכבת הזאת. בתמונה רואים אישה אדמונית ומבולבלת- אוחזת בהגה בחוזקה עם כפות ידיים מטופחות ברוח התקופה- ציפורניים ארוכות ואובליות משוכות בגוון כתום בהיר. הדיסוננס בין הפנים הנבוכות לציפורניים המהוקצעות גרם לי להביט בתמונה הזו עוד ועוד. ואז התגנבה למחשבותיי התהייה מתי בעצם התחיל כל העניין הזה עם צביעת הציפורניים והארכה שלהם בצורות שונות.

זו התמונה להתרשמותכם.. הטבעות שלה נחשקות ביותר.

צביעת ציפורניים החלה כנראה כבר לפני 5,000 שנה בתרבות המצרית והסינית. לפני כ4000 שנה אפילו מצאו בקברי המלוכה כלי זהב שנועדו לטיפולי מניקור. כדי ליצור את הלק השתמשו הסינים בתערובת של גומי ערבי, חלבון ביצה, ג'לטין ודונג. מתכון נוסף היה של תערובות עלי כותרת של ורדים, סחלבים ואלום (גופרת אשלגן האלומיניום), כשמשאירים את התערובת הזו על הציפורניים למשך הלילה זה צובע אותן בגוון שנע בין ורוד לאדום. המצרים לעומת זאת הפיקו את הלקים שלהם מחינה בגוון אדמדם-חום וצבעו בזה גם את הציפורניים וגם את קצות האצבעות. יודעי דבר אומרים שנפרטיטי העדיפה גוון ruby ואילו קליאופטרה העדיפה גוון crimzon.

בתקופות ההיסטוריות האלה צבעי הלק היוו סמל למעמד חברתי, בני המעמדות הגבוהים צבעו ציפורניהם בצבעים עזים ואילו פשוטי העם הורשו להשתמש בגוונים בהירים בלבד. אם העזו לצבוע ידיהם בגוון עז נידונו לעונש מוות.

בזמן שושלת צ'ו בסין ,1046-256 לפני הספירה, המעמד הגבוה צבע ציפורניו בזהב ובכסף- אלה היו צבעי המלוכה באופן כללי, אז הלכו על התאמה מושלמת.

בזמן שושלת מינג ( 1368-1644) המעמד הגבוה צבע ציפורניו באדום ושחור. בתקופה זו האופנה היתה לציפורניים ארוכות ככל האפשר- גם לגברים- זה הראה שאינם צריכים לעסוק בעבודות כפיים כלל. מדובר בציפורניים באורך של 13 ס"מ בערך. על הציפורניים הנ"ל הגנו במכסים משוכללים מזהב או מבמבוק.

אופנת הציפורניים הארוכות המשיכה גם לאחר מכן ולפחות עד הקיסרית האחרונה של סין, כפי שניתן לראות בתמונה למטה-

בתמונה- cixi, הקיסרית הסינית האחרונה (1861-1908), מציגה ציפורניים ארוכות.

לא ידוע הרבה על התפתחות צביעת הציפורניים מאז אותה תקופה קדומה ועד לתחילת המאה ה-19. או אז נפוצה האופנה לצביעת הציפורניים בצבע שמן אדום שהוברק אחר כך בעזרת פיסת עור. זמנים יפים אלה הופסקו במהירה בהוראת המלכה ויקטוריה שהכריזה שאיפור באופן כללי אינו מנומס ואסרה על כך. איפור נתפס כהמוני וראוי לשימוש שחקנים ופרוצות בלבד.

עוד משהו מעניין שגיליתי הוא שבשנת 1770 חוקק הפרלמנט הבריטי חוק המגנה את השימוש באיפור, לפיו "נשים שתמצאנה אשמות בפיתוי גברים לכדי נישואין בעזרת אמצעים קוסמטיים יועמדו לדין על כישוף"!! מלחיץ.

האופנה באירופה של אותה תקופה היתה של ציפורניים בצורת the filbert שזה אגוז לוז תכלס אבל מסבירים שמדובר בצורה אובלית מחודדת.

צורות מניקור אופנתיות- מהמאה ה 20 לפחות..

ב1920 המציאו את לק הציפורניים כפי שהוא מוכר לנו היום. השתמשו בחומרים שפותחו במקור לצביעת מכוניות. האופנה בחברה הגבוהה היתה לציפורניים ארוכות צבועות בגוונים בהירים. הגוונים העזים יותר קושרו עם מעמדות נמוכים. כבר אז הומצא הפרנץ' מניקור, כנראה בסלוני היופי של פריז ומיד צבר פופולריות גם באמריקה.

נערה חיננית מציגה את אופנת שנות ה 20. בדקתי- הציפורניים אכן ללא גוונים עזים.

אבל עוד לפני סוף עשור זה קוקו שאנל הכניסה לאופנה את הציפורניים הקצרות הצבועות אדום. איזו מהפכנית רב תחומית! ניסיתי למצוא תמונות שלה עם לק אדום אבל היא תמיד בכפפות או עם ידיים בכיסים או סתם מסתירה אותן בצורות חשודות מאוד.

קוקו שאנל בסטייל שעדכניותו נצחית

בשנות ה 30 המציאו את הציפורניים המלאכותיות- לשימוש בתעשיית הסרטים בהוליווד ולצילומי דוגמנות. ג'ין הארלו הופיעה בציפורניים ארוכות ואדומות והמראה נשאר אופנתי ביותר עד לשנות ה 50.

ג'ין הארלו- לא מצאתי תמונה שלה עם הציפורניים המדוברות אבל כן רציתי להראות לכם את היופי האופנתי באותה תקופה- גבות מצוירות דקיקות ועגולות ושפתיים משורטטות בצורת פפיון. אגב, היא מתה בגיל 26 החביב על הסלבס.

בשנות ה 50 המניקור היה מורכב יותר- צבעו את הציפורן אך השאירו את חצי הסהר התחתון ללא צבע. השיטה הזו נקראת moon manicure. לפעמים גם את קצה הציפורן השאירו ללא צבע. באותה תקופה זה נחשב מוגזם לגמרי לצבוע את כל הציפורן. במגזין יופי מאותם ימים אף נכתב שצריך להשאיר את החלק התחתון נקי מצבע כדי לאפשר לציפורן "לנשום". לפי התמונות זה נראה קצת מוזנח, כאילו הלק מתקלף..

אפשר לנסות זאת בבית עם מדבקות עגולות קטנות. אני אנסה ואדווח.

בשנות ה 60 הדוגמנית טוויגי התחילה להסתובב בציפורניים קצרות ובהירות והפכה את הצבע האדום למאוד לא עדכני. נכון שהסדרה מד מן מתרחשת בתחילת שנות ה 60 וכולן שם מסתובבות עם לק אדום אבל זה כבר סופה של תקופה. אלה השנים בהן מתחילה לצמוח המהפכה של ילדי הפרחים וסופו של העשור הזה נחגג בפסטיבל וודסטוק.. נסו לדמיין את ההיפיות שם עם לק אדום.. מאוד לא מתאים.

בשנות ה 70 המציאו בחברת orly את הערכה הביתית ל french manicure כדי לענות על צרכי תעשיית הסרטים ההוליוודית שביקשה גוון לק אלגנטי שיתאים לכל צבעי הלבוש. שיטת צביעה זו שבעצם מחקה מראה של ציפורן בריאה עם בסיס ורדרד וקצה לבן נקי, היא אלגנטית מאוד וצברה פופולריות במהירות רבה. אני אוהבת פרנץ' לפעמים בכפות הידיים, כשאני רוצה להיראות כמו אישה מתוחכמת, אבל באמת שאני לא מבינה את הבנות שעושות פרנץ' בכפות הרגליים- זה נראה כאילו לא גזרתן ציפורניים חודש. ממש דוחה!

אני לא ממשיכה בפירוט מעבר לשנות ה 70 כי כולנו זוכרים מה קרה מאז ועד היום. אני בעד ציפורניים קצרות וצבועות בגוונים עזים (מלוכה זה אני) ואני מאוד נגד בניית ציפורניים, ביחוד כשמדובר בהדבקת יהלומים ושטויות. אשמח לשמוע את דעתכם בנושאים הרי גורל אלה. ולקוראיי הגברים, אם יש כאלה שצלחו את הפוסט עד כה- מה אתם מעדיפים? ציפורניים ארוכות או קצרות, לק בהיר או כהה?

בניה של ציפורני הלו קיטי (תערוכת הציפורניים של טוקיו 2009)

ולקוראותיי הנשיות- מתכוונות לנסות את ה moon manicure? אולי בגרסה ההפוכה כמו בתמונה זו:

סופ"ש מהמם לכולם!! ובהצלחה לי עם שיעורי הבית

ליאת