יום שלישי, 26 באפריל 2011

פנתאון vs כעבה

פוסט קצר על הדרך תוך שאני שקועה בכתיבת הפוסט המובטח על האיסלם.. בעודי קוראת על הכעבה במכה והפיכתה למקום קדוש על ידי מוחמד, נזכרתי שכשהייתי ברומא ביקרתי במבנה בעל היסטוריה דומה- הפנתאון. שני המקדשים היו בראשיתם מקומות פולחן אליליים פגאנים ובמאה ה 7 לספירה הוסבו למקומות תפילה מונותאיסטיים.





מוחמד עם כיסוי פנים במרכז, מאחוריו הכעבה






כעבה
נמצאת בעיר מכה שבערב הסעודית , זהו מבנה עתיק דמוי קוביה (כעב=קוביה בערבית) ששימש, לפני שמוחמד גילה אותו, לפולחן אלילי. מוחמד ניקה את הפסל מאליליו והסב אותו למקום קדוש לאיסלאם. לא ידוע מתי בדיוק נבנה אך לפי המסורת בנו אותו אברהם וישמעאל. בזמן שאלה חיפשו אבנים לבנייה הם מצאו אבן שחורה וחיברו אותה לפינת הכעבה. זהו היום החלק הקדוש ביותר לאיסלם. חוקרים מאמינים שמקור האבן במטאוריט שנפל על כדור הארץ אך אין אפשרות לחקור זאת יותר לעומק מפאת קדושת המקום. לפי המסורת המוסלמית האבן הגיעה מגן עדן אבל השחירה בגלל חטאי בני האנוש.




בשנת 629 מגיע מוחמד למכה עם 2000 מאנשיו. הוא מקיף את הכעבה 7 פעמים, נוגע במקלו ב"אבן השחורה" ואומר את השהאדה: "אין אלוהים מבלעדי אללה".






האבן השחורה- פנס כלי טיס או פורטל ליקום מקביל




המצווה לכל מוסלמי היא להגיע לפחות פעם אחת לגעת באבן, להצמיד את גופם לאבני המבנה (זאת כסגולה להינצל מלהבות הגהנום) ולהקיף אותו 7 פעמים נגד כיוון השעון. המבנה מכוסה פרוכת רקומה חוטי זהב שמוחלפת כל שנה בטקס החאג'.


האבן שבורה למספר חתיכות. נזק זה נגרם לה בזמן שנשדדה יחד עם אוצרות נוספים שהיו שמורים בכעבה, בזמן העלייה לרגל של שנת 930 להיג'רה . אחד ממנהיגי עדת הקרמטים תקף את עולי הרגל המוסלמים, הרג רבים מהם ושדד את אוצרות הכעבה וזאת בגלל התנגדותם של הקרמטים לפולחן העלייה לרגל. האבן השחורה הוחזרה למקומה 22 שנים לאחר מכן. כיום שברי האבן מוחזקים יחד באמצעות סרט כסוף העוטף את האבן. במהלך הקפות הכעבה רבים מהעולים לרגל מנסים לנשק את האבן.





מוחמד מתפלל ליד הכעבה בציור תורכי משנת 1595




פנתאון
בערך באותה עת ברומא קיים מבנה המשמש לפולחן אלילי פגאני גם כן- זהו הפנתאון- מקדש כל האלים.






הפנתאון נבנה לראשונה בשנת 27 לפני הספירה, אך היו שריפות בדרך והמבנה הקיים היום הוא משנת 120 לספירה בערך. המבנה עומד שלם עד היום וזהו המבנה העתיק ביותר בעולם שנשמר עם הגג המקורי שלו.



הפנתאון נחשב להישג ארכיטקטוני מדהים משום כיפתו- מדובר בכיפה ענקית ללא קורות תומכות וללא אבן הראשה- במרכז הכיפה נפתח צוהר עגול אל השמיים. אבן הראשה היא החולייה העליונה בקשת והיא זאת שנועלת אותה ונותנת לה יציבות. בימים בהם נבנה הפנתאון לא הצליחו להבין איך הגג עומד יציב ואינו קורס.





במאה ה 7 הוסב שימושו של הפנתאון לכנסייה- בשנת 608 העניק הקיסר הביזנטיני פוקאס את הפנתאון לאפיפיור בוניפקיוס הרביעי שחנך אותו ב-1 בנובמבר 609 כ"כנסיית מרים הקדושה של הקדושים המעונים" (Santa Maria ad Martyres). זאת הסיבה שמאז 835 חוגגים את תאריך זה כליל כל הקדושים. הכנסייה ידועה יותר כסנטה מריה רוטונדה.


הנה לכם שני מבנים עתיקים שנבנו פחות או יותר באותו זמן, שנועדו לאותה מטרה, ששימשו לפולחן אלילי והוסבו במאה השביעית למקומות תפילה מונותאיסטיים והם כל כך שונים זה מזה. פאר האדריכלות הרומית לעומת הפשטות הצורנית הפרימיטיבית במזרח.

2 תגובות:

  1. אנונימי5.12.2011, 11:51

    מעניין מאוד! פעם ראשונה שאני פה. נראה נחמד להסתובב כאן :-)

    השבמחק
  2. אחלה של פוסט, חוק "שימור קדושה" חוזר על עצמו באתרים רבים בעולם.
    ירושליים היתה קדושה, לפני אברהם (מלכי-צדק מלך שלם היה שמו של המלך השליט - מלכי צדק היה שם של מלכים שהיו גם כוהנים - ומשמעות דבר זה שירושליים הייתה מוקד דתי חשוב עוד בימים אילו).
    דלפי הייתה מרכז דתי חשוב לאלים הקדומים (בעיקר לאלא גאיה) וכך גם אולימפיה ביון. ביון וטורקיה רבים הם המקדשים שהפכו לכנסיות ובטורקיה חלקם הפכו למסגדים - וזה ממש על קצה המזלג.
     

    השבמחק