ראשית האיסלם

כפי שהבטחתי- פוסט המשך בנושא איסלאם- גן עדן וגיהינום. מפאת אורך היריעה פיצלתי את הפוסט הזה לשניים. הראשון בו אתם נמצאים כעת מדבר על מוחמד והתהוות האיסלם כדת והבא ירחיב על תפיסת גן העדן והגהנום.

מוחמד במסעו הלילי על סוסתו הפלאית

ראשית האיסלאם, חיי מוחמד, 570-632

מוחמד, נביא האיסלאם, נולד בעיר מכה בשנת 570. אביו מת עוד בטרם נולד ואמו מתה כשהיה ילד קטן, לפיכך גדל מוחמד בבית סבו. בשנות ה-20 לחייו, נישא מוחמד לח'דיג'ה, אלמנה עשירה כבת 40 שעסקה במסחר. מוחמד לא נשא אישה אחרת כל עוד ח'דיג'ה הייתה בחיים והיא הייתה הראשונה שהאמינה בשליחותו. באותה עת היתה מכה מרכז ערבי מסחרי פגאני שבו שלטו מספר שבטי סוחרים. המציאות הכלכלית של אותה תקופה יצרה עולם שבטי, מפולג וחומרני, עם הבדלי מעמדות גדולים, אי צדק חברתי ותחושת מרמור של המעמד הנמוך כלפי קומץ הסוחרים אשר בידיהם רוכז רוב ההון. מוחמד חש חוסר נחת מהמצב החברתי שסביבו והרבה להתבודד בהרים. בשנת 610 כאשר מוחמד בן 40 הוא מתחיל לראשונה להתנבא ומספר על כך לקרוביו.

המלאך גבריאל מתגלה לראשונה למוחמד, 1307, פרס.

בהדרגה נאספה סביבו עדת מאמינים ובאותו זמן המלאך גבריאל ממשיך להעביר לו דברי אלוהים (פסוקי קוראן) אשר נשמרו בעל-פה על ידי מאמיניו, ורק בימי הח'ליף עת'מאן בן עפאן הועלו על הכתב. בשנת 621 חולם מוחמד כי המלאך ג'יבריל פקד אותו בלילה, ולאחר שערך לו טקס טהרה, הרכיב אותו על בהמה פלאית ומהירה מאוד ששמה אל-בוראק. עוד באותו לילה הגיעו אל מקום שמכונה מסגד אל-אקצא (שזוהה מאוחר יותר עם הר הבית בירושלים, ומכאן שמו של המסגד על הר הבית). משם הוביל אותו המלאך ג'יבריל אל שבעת הרקיעים, שם פגש את אברהם אבינו, משה רבנו וסלבס אחרים מהתקופה. ברקיע השביעי פגש את אלוהים וקיבל ממנו את המצווה להתפלל חמש פעמים בכל יום. עוד באותו הלילה חזר מוחמד למכה, וגילה שמיטתו עוד חמה. סיפור זה מכונה לילת אל-אסראא ואל-מעראג'. חוויה דתית זו היא המקור הראשי לתפיסת העולם הבא המוסלמית.

מוחמד רכוב על כתפי המלאך גבריאל (מצחיקי) מגיע לשערי גן עדן, איור מ 1360

הפופולאריות של מוחמד ושל התנועה הדתית החדשה שייסד לא מתקבלות יפה על ידי הסוחרים הראשיים במכה- גם משום שתפיסתו הדתית מבקרת את הדרך שבה הם מנהלים את עסקיהם הכלכליים, וגם משום שהוא צובר כוח פוליטי וקיים חשש שהוא יפלס לעצמו דרך להיות מושל מכה, ובכך מאיים על מעמדם של הסוחרים. המתח הגואה בין מוחמד ומאמיניו לבין סוחרי מכה מתגבר עד כי קיים חשש ממשי לחייו אם ימשיך להפיץ את רעיונותיו.

מוחמד פוגש את ישמעאל ויצחק בגן עדן, איור מ1436

בשנת 622 מתרחש אירוע מכונן באיסלאם – בשעת לילה מוחמד עוזב במפתיע את מכה, הוא מתחבא במערה בקרבת העיר למשך מספר ימים, ואז ממשיך לעיר מדינה ושם מוצא מקלט לעצמו ולמאמיניו. שנה זו משמשת לתחילת הספירה המוסלמית. אחרי כחצי שנה במדינה, מוחמד מתחיל לשלוח משלחות הידועות בערבית בשם razzia . זו היתה פעילות נפוצה באותה תקופה בין שבטים יריבים, ועיקרה היה שליחת כוח גדול כדי להפתיע שיירה של שבט אויב העוברת באזור מבודד לשם גניבת גמלים או כבשים.

בשנת 624 התרחשה תקרית מעניינת שהעמיקה את הקרע בין מכה למדינה, ושנודעה אחר כך בשם ‘Raid to Nakhla’ כאשר מוחמד שלח משלחת כזו כדי לבזוז קרוואן שעבר ליד מדינה בדרכו למכה. מכיוון שהדבר התרחש בחודש מסוים שבו על פי אמונת הערבים היתה אסורה שפיכות דמים, רכשו המוסלמים את אמון השומרים והצטרפו אל הקרוואן. ואז, במפתיע וכנגד האיסור הרווח, תקפו המוסלמים את השומרים והובילו את הקרוואן לעבר מדינה. על אף התגובות הקשות במדינה על המעבר על איסור שפיכת הדם בחודש הקדוש, מוחמד מחליט לחלק את השלל, ומתרץ זאת כפעולת תגמול צודקת של המוסלמים כנגד רודפיהם.

הצלחה ראשונה זו של המוסלמים כנגד אויביהם ממכה חיזקה את ביטחונם, וחודשיים אחר כך מוחמד מרכז כוח גדול יותר של 300 מוסלמים כנגד קרוואן נוסף בדרכו למכה אשר מוגן על ידי 900 איש. בקרב זה , שנקרא 'קרב בדר', נחלו המוסלמים ניצחון מזהיר על אנשי מכה, כאשר הם גורמים ל 50 הרוגים ומצליחים לקחת 70 שבויים. קרב זה ייזכר במסורת המוסלמית כסמל לגבורה, וכאות לכך שמוחמד הוא נביא אמת ושאלוהים עומד לצד המוסלמים.

בשנת 625, כשנה לאחר קרב בדר, נערך "קרב אוחוד"- בסביבת העיר מדינה נאספים כוחות של 3000 איש מהעיר מכה נגד מוחמד ואנשיו אשר מנו כ 700 איש. בקרב זה התוצאות אינם לטובת המוסלמים, אם כי לא הפסידו הפסד מוחץ. מוחמד נפצע, ו 75 מוסלמים נהרגים. לשני קרבות אלה היתה השפעה רבה בעיצוב התודעה הדתית של המוסלמים הראשונים. בקרב בדר התחזקה אמונתם בדרכם הדתית, והתפיסה שהניצחון הושג להם בגלל חוזק האמונה. לאחר קרב אוחוד הועלו שאלות תיאולוגיות רבות על מהות ההפסד, והתעצבה התפיסה שחללי קרב זה קיבלו את גמולם על מסירותם בעולם הבא.

מוחמד מכוסה פנים חוצה את הירח לשתיים. איור פרסי מהמאה 16. שימו לב לזווית הפנים כשהם מביטים השמיימה. מתה על ימי הביניים!! מי צריך פרספקטיבה בכלל.

במשך השנתיים הבאות מאז קרב אוחוד אספו אנשי מכה 10,000 איש כדי להכניע את מוחמד ומאמיניו באופן סופי. כוחות אלה מרוכזים מחוץ לעיר מדינה ומטילים עליה מצור. הטלת מצור הינה יוצאת דופן בלוחמה הערבית ואנשי מכה הפכו לחסרי מנוחה, סכסוכים פרצו בין השבטים השונים, ומזג האויר הפך לקר במיוחד – כל אלה תרמו לכך שיום אחד התפרקה הברית ונשבר המצור. 10,000 האנשים חזרו למכה מבלי שהצליחו לנצח את מוחמד, ובכך למעשה ניסיונם האחרון להביס אותו נכשל. בעקבות כישלון המצור כוחו הפוליטי של מוחמד עלה, הצטרפו אליו עוד מאמינים, ובשנת 630 הוא יצא לעבר מכה כשהוא מלווה בצבא של 10,000 איש. הוא כובש אותה ללא כל מלחמה.

בשנים אלה התגבשה גם התפיסה הדתית של ה"ג'יהאד"- הקרבות השונים שהתפתחו מתרבות הלוחמה השבטית, שבאו לידי ביטוי בבזיזות הקראוונים השונות, התמסדו לרעיון של לוחמה דתית. ככל שאוחדו עוד ועוד שבטים תחת מוחמד, התחזק הצורך בהפניית אנרגיית הלוחמה שבה היו רגילים, כלפי חוץ- כלפי אותם שבטים שנחשבו ל"כופרים". כך התרחבה שליטת מוחמד על עוד ועוד שבטים, עד שבשנת 632 בריאותו הדרדרה עד למותו הפתאומי מבלי שהספיק למנות יורש (היו לו רק בנות למרבה הזוועה).

יש לציין שעולמו הרוחני של מוחמד הושפע מהדתות המונותאיסטיות- בעבודתו כסוחר הצטלבו דרכיו עם סוחרים יהודים ונוצרים. בתחילת דרכו בעיר מדינה ניסה להתקרב אל היהודים ולשכנע אותם בצדקת דרכו, ולשם כך אף חוקק חוקים ברוח היהדות כגון: תפילה לכיוון ירושלים וצום ה"עשורה" המקביל לצום יום הכיפורים, אך לאחר שלא נענו להטפותיו שינה מוחמד את החוקים והסית בנאומיו נגדם, כמו למשל האשמתם בזיוף הכתבים הקדושים. מוחמד ראה עצמו כממשיכם של הנביאים העבריים ושל ישו. שלא כישו, שהנוצרים טוענים שהוא בן האלוהים- התגלמות האלוהים על פני אדמות, מוחמד מדגיש את היותו אדם בשר ודם. הוא דוחה את השילוש הנוצרי ורואה בישו עוד נביא בשרשרת, שמוחמד עצמו הוא החוליה האחרונה בה, החוליה הסופית והמושלמת .

לאחר מוחמד - קרבות הירושה - הכליפים ישרי הדרך
מותו של מוחמד גרם לזעזוע גדול במכה והמאבק על הירושה החל מייד. מכיוון שעל פי נבואתו, מוחמד נועד להיות אחרון הנביאים והוא לא דאג להעביר את השלטון בצורה מסודרת לפני מותו, היורש יכול היה להיות באופן תיאורטי כל אחד מהמוסלמים. כאשר מוחמד עוד במיטתו ומקורביו דואגים לסידורים אחרונים לקבורה, מתנהל באותו החדר ויכוח מי יהיה מנהיג האיסלאם הבא.

מבכים את מותו של מוחמד

הויכוח עורר מחדש את המתחים הישנים בין תומכי מוחמד מהעיר מכה, לבין תומכיו בעיר מדינה והיה חשש שיגלוש למאבק אלים, אך ברגע ספונטני במהלכו תפס עומר את ידו של אבו-בקר ולחץ אותה. שאר הנוכחים עשו כדוגמתו, וכך נבחר הכליף הראשון של האיסלאם. אבו-בקר המשיך ללחום את מלחמות האיסלאם כנגד הכופרים, הרגיע את המהומות שפרצו לאחר מות מוחמד, וכעבור שנתיים בשלטון חלה ומת. לפני מותו הספיק להעביר את השלטון בצורה מסודרת לעומר. עומר, הכליף השני, שלט במשך 10 שנים. הוא נודע כאיש קשוח וחמור סבר שהיה מסתובב ברחובות העיר כשבידו שוט. במהלך שלטונו המשיך להרחיב באופן ניכר את שטחי האימפריה האסלאמית. יום אחד הוא הותקף על ידי עבד פרסי מבין עבדיו, תקיפה שייתכן שהיה לה מניע אישי לנקמה, או שהיתה חלק ממזימה פוליטית. בזמן גסיסתו הספיק להעביר את השלטון לוועדה של שישה אנשים שתקבע את הכליף הבא. ועדה זו התלבטה בין עות'מן בן עפאן – מקורב למוחמד, לבין עלי בן אבי טאלב- דודו של מוחמד. לבסוף נבחר עות'מן בן עפאן להיות הכליף השלישי. שלטונו של עות'מן נמשך 12 שנים, משנת 644 ועד 656 ובמהלכו גבולות האימפריה המשיכו להתרחב, אך גם הועמקו המחלוקות הדתיות והפוליטיות, והאופוזיציה לשלטונו גדלה מאוד. רפורמות שונות שהנהיג ללא הצדקה ומבלי שתתקיים להם תמיכה בתוך הקוראן, כמו גם ניהולו הכלכלי שריכז את מרבית העושר במכה ומדינה גרם להתמרמרות החיילים המוסלמים ששירתו בחזית וסיכנו את חייהם מבלי שניצחונם הביא להם דבר. האופוזיציה גדלה במדינה עד לכדי פריצת מהומה, אבנים נזרקו על עות'מן במסגד, ועל ביתו הוטל עוצר על ידי המפגינים. לאחר זמן מה הצליחו המפגינים לפרוץ אל תוך ביתו של הכליף ורצחו אותו, רצח אשר גרם לסקנדל בעולם המוסלמי.

ציור לא מוכר של מוחמד שפורסם בבלוג ע"י אקדמאי אירני

עלי בן אבי טאלב, אשר שמר על מרחק מהפרשה אם כי לעיתים דיבר בזכות המורדים, נבחר מיד לשמש ככליף הבא. הקרע בעולם האיסלאמי מעמיק – זמן קצר אחרי מינוי עלי לכליף יוצאים מהעיר מדינה כמה מתנגדים וחוברים לעיישה- אלמנתו של מוחמד. יחד הם מובילים התנגדות למינוי עלי ככליף. העולם המוסלמי מתחיל להתחלק לשני צדדים- צד אחד תומך בעלי ככליף, ומעניק לגיטימציה לרוצחי עות'מן וצד אחר מבקש להעניש את הרוצחים. הדברים מגיעים לידי כך שצבאו של עלי יוצא להיפגש עם צבאו של מועאויה מושל סוריה כדי להכריע את הסוגיה במלחמה. כאשר הם נפגשים הם מחליטים להיעזר בקוראן ולקבוע על ידי שופטים אם רציחת עות'מן היא לגיטימית בהתחשב בצורת שלטונו. לאחר חודשים של בחינת המקרה, השופטים שנבחרו פוסקים נגד עלי ומבקשים להעניש את רוצחי עות'מן. בינתיים, בתוך מחנהו של עלי גוברים קולות ההתנגדות, וקבוצת מוסלמים אשר מתנגדת לרעיון שבני אדם ישפטו את דבר האלוהים עוזבת את המחנה. הפיצול מעמיק, וקבוצה זו שבעתיד תהפך לפלג מתנגד לאיסלאם האורתודוכסי קרויה ח'וארג', מילולית "אלה שפרשו". עלי לא מקבל את פסיקת השופטים לטובת מועאויה, אך לפני יציאתו למאבק הוא מבקש לטפל במורדים בתוך מחנהו. הם אינם נשמעים לו, והוא טובח את כולם. טבח זה, בנוסף לאי קבלתו את פסיקת השופטים לאחר שהסכים לכך בתחילה, גורמים לכך שכוחו במחנה נחלש ורבים נוטשים את צבאו עד כדי כך שהוא אינו יכול להמשיך את מאבקו הצבאי נגד מתנגדו מועאויה. כך ממשיך הקרע בעולם המוסלמי בין תומכי עלי לתומכי מועאויה, עד לרציחתו של עלי במסגד על ידי קנאי מזרם ח'וארג' המבקש לנקום על הטבח.

מוחמד מנתץ את האלילים שהיו בתוך הכעבה- כפי שדווח בפוסט הקודם (מיניאטורה מהמאה ה 11)

מאורעות אלה מהווים את המקור לפיצול בעולם המוסלמי. פלג ה"סונים" כיום היו במקור קבוצת תומכיו של מועאויה, ומתוך תומכיו של עלי התפתח פלג ה"שיעים". מתוך חוסר ודאות וסמכות מוגדרת בעולם האיסלאם צמחה כת החששיון חמש מאות שנים לאחר מכן, כפי שראינו בפוסט הקודם.

רעיון הג'הליה:
משמעו חשיכה או חוסר מודעות. זה המצב ששלט בעולם לפני שהוריד עליו האל את הקוראן. המוסלמים גאים להיות אלה שקיבלו את דבר האל המעודכן ביותר והם בזים לאבותיהם שסגדו לאלים אחרים. איסלם משמעו כניעה ללא תנאים ועל כן מצופה מהמאמין לקבל את התורה כפי שהיא, כטקסט שאינו דורש פרשנויות או חקירה. נראה מוזר שהאל ברא את העולם ואת האדם ואז נתן לו לחיות אלפי שנים באפילה רוחנית לפני שהחליט להעניק לו את תורתו..

ג'יהאד- צורת הסגידה הטובה ביותר

האיסלאם מטיף להסבת כל העולם לדת זו. כל רכוש העולם שייך לאללה ועל המאמינים להשיג את הרכוש הזה עבורו מידי הכופרים- עליהם לרצוח את כל אלה שאינם מוסלמים ללא הבחנה כדי להראות את מסירותם לאל. הם מוזמנים להתענג על הרכוש והנשים של אלה שרצחו. לכן הג'יהאד הוא צורת האמונה הגבוהה ביותר- בעולם הזה מטרתו של המוסלמי היא להרוג, לשרוף, לבזוז, לאנוס ולשעבד והמטרה הסופית היא לעשות כל זאת כדי להיכנס לגן העדן שאללה סידר עבורו. האיסלם לא מטיף לחיות חיים של התחשבות, למידה והתפתחות אלא נותן למאמיניו דף חלק- כל פשע שיבצעו יסלח להם והם יכנסו לגן עדן רק כי האמינו באללה והנביא מוחמד.

בכך אני מסכמת את מה שקראתי, אני לא מומחית לאיסלם ואשמח מאוד אם יהיה כאן מי שיאיר את עיני לאספקטים אחרים של הדת המלחיצה הזאת.

השבוע התפרסם כי נערך במצרים סקר שמצא שרוב העם המצרי בעד ביטול השלום עם ישראל. איך זה גורם לכם להרגיש אחרי שקראתם את עיקרי הדת?