הקרינולינה היא קונסטרוקצייה שנלבשה מתחת לשמלה מהמאה ה 15 ועד המאה ה 20, כדי ליצור נפח והפרדה של הבד מהגוף. מקורות המלבוש בהיסטוריה:
הכל התחיל בספרד, שם הומצא הפרטינגייל (Farthingale)- מסגרת מחוזקת של עץ, חבל ועצמות לוויתן ששימשה ליצירת מבנה שיחזיק את חצאיות נשות האצולה בצורה הנחשקת. מדובר בתקופה שמסוף המאה ה 15 עד לתחילת המאה ה 17 . דוגמא לכך היא בתמונתה של אליזבת ה 1 מלכת אנגליה:
ולפעמים היה לזה גם חלק עליון..
במאה ה 18, כבר פותח בספרד ה-פנייר (Pannier) ומטרתו הייתה להרחיב את השמלה לצדדים ולהשאיר את קדמת ואחורי החצאית שטוחים יחסית. מחריד:
פשניסטה נלהבת מהתקופה היא מארי אנטואנט:
בציור זה נראות נשות חצר משוחחות עם מחזר פוטנציאלי על רקע אגם באיטליה :
מבנה חצאית זה סיפק משטח ישר להצגת ריקמות ותוספות קישוטיות במלוא תפארתן. שמו של המונח פנייר הוא מהמילה הצרפתית לשקי אוכף. החצאיות האלה נלבשו רק על ידי נשות החברה הגבוהה ביותר ולנשפים הרשמיים. לאחר המהפכה הצרפתית (1789-99) מאסו ההמונים בסגנון המקושט והמופרז של האצולה וחזרו לסגנון הקלאסי היווני/רומי והחצאיות נלבשו ישרות וצמודות לגוף ומתחתן מספר מועט של חצאיות פטיקוט אם בכלל. מצב זה לא נמשך זמן רב וכבר בשנת 1810 החצאיות החלו שוב לתפוח. בראשית החל שימוש ב Bustle מתחת לחצאיות אבל זה לא נתן את הנפח הרצוי ולכן המשיכו להעמיס עוד ועוד חצאיות פטיקוט. ה BUSTLE הוא מעין תוספת ללבוש התחתון שמספקת הרמה והרחבה של החלק האחורי של הגוף. התוספת נרכסת מקדימה
השימוש בו שרד עד 1900. בד בבד התפתחו הקרינולינות הראשונות שהיו בעצם חצאיות פטיקוט מעומלנות היטב כדי ליצור קשיחות ועמידות. הבעייה הייתה שבדי השמלות היו כבדים מאוד ולא קשיחים מספיק מה שגרם לקריסת הקרינולינות והנפח של השמלות איתן. עם הזמן החלו לחזק את החצאיות התחתיות בעזרת מיתרים או כבלים בצורת חישוק שנתפרו למכפלת החצאיות. ב 1830 כבר השתמשו בעצמות לוויתן ליצירת החישוק התחתון. הקרינולינה הגיעה לארה"ב ב 1846 וב 1858 כבר הומצא שם פטנט שחיבר את חישוקי הפלדה לרצועות האנכיות שהחזיקו את המבנה וכך נוצרה קרינולינת הכלוב. המצאה זו סייעה בשינוי הצדודית הנשית מצורת קונוס לצורת כיפה. כמובן שהרעיון לא היה חדשני לגמרי משום שהושפע מהפרטינגייל ומהפנייר שקדמו לו. הקרינולינה אומצה בשמחה משום שהשכבות הרבות של הפטיקוט ויתר התוספות היו מגושמות כבדות ולא נוחות באופן כללי. המוצר החדש היה קל משקל והצריך רק 2 חצאיות פטיקוט מעליו (כדי שלא יראו את החישוקים מבעד לבד השמלה העליונה) ושחרר את רגלי הלובשות מהסתבכות בשכבות החצאיות. להבדיל מהפרטינגייל והפנייר הקרינולינות נלבשו ע"י נשים מכל שכבות האוכלוסייה (המהפכה התעשייתית הוזילה את המוצר והעיתונות הפיצה את הבשורה האופנתית לכל עבר).
בקרינולינה יש מעין פתח קדמי כדי לאפשר ללובשת כניסה נוחה לתוך הכלוב שעמד על הרצפה:
הקרינולינה גרמה לסוגיות רבות בנושא שמירה על צניעות האישה. בגלל קלילות החומר כל רוח חזקה הרימה את החצאית וחשפה את רגליה של הלובשת, ומדובר בימים בהם חשיפת קרסול נחשבה לפורנוגרפית. הבעיה נגרמה גם בעת ישיבה (אם החצאיות לא סודרו בקפידה היתה מסגרת הכלוב חובטת בפניה של הלובשת) או חלילה במקרה נפילה שהרי אז הרימה הקרינולינה את כל חצאיותיה של הלובשת וחשפה את תחתוניה. בעיתונים אנגליים מאותה תקופה ניתן למצוא פרסומות לסוגים חדשים של קרינולינות שנעשו מחומרים גמישים יותר וכך שמרו על צניעותה של הליידי האופנתית (וגם, לטענתם גרמו לבד לנוע בצורה טבעית יותר ובהתאמה לתנועת גופה של הלובשת). הקרינולינה הגיעה בשיאה לקוטר של 180 ס"מ וכך גרמה מן הסתם לבעיות שונות של מעבר דרך דלתות וכניסה לכרכרות. לקראת 1860 דעכה תהילת הקרינולינה והיא הוחלפה בקרינולט וב- Bustle שסיפקו נפח לאזור הישבן בלבד. גם היום נלבשות הקרינולינות מתחת לשמלות כלה אך הן עשויות מחישוקי פלסטיק קלילים.
