הקרינולינה היא קונסטרוקצייה שנלבשה מתחת לשמלה מהמאה ה 15 ועד המאה ה 20, כדי ליצור נפח והפרדה של הבד מהגוף. מקורות המלבוש בהיסטוריה:
הכל התחיל בספרד, שם הומצא הפרטינגייל (Farthingale)- מסגרת מחוזקת של עץ, חבל ועצמות לוויתן ששימשה ליצירת מבנה שיחזיק את חצאיות נשות האצולה בצורה הנחשקת. מדובר בתקופה שמסוף המאה ה 15 עד לתחילת המאה ה 17 . דוגמא לכך היא בתמונתה של אליזבת ה 1 מלכת אנגליה:
וככה זה נראה מתחת לבגדים:
ולפעמים היה לזה גם חלק עליון..
במאה ה 18, כבר פותח בספרד ה-פנייר (Pannier) ומטרתו הייתה להרחיב את השמלה לצדדים ולהשאיר את קדמת ואחורי החצאית שטוחים יחסית. מחריד:
פשניסטה נלהבת מהתקופה היא מארי אנטואנט:
בציור זה נראות נשות חצר משוחחות עם מחזר פוטנציאלי על רקע אגם באיטליה :
מבנה חצאית זה סיפק משטח ישר להצגת ריקמות ותוספות קישוטיות במלוא תפארתן. שמו של המונח פנייר הוא מהמילה הצרפתית לשקי אוכף. החצאיות האלה נלבשו רק על ידי נשות החברה הגבוהה ביותר ולנשפים הרשמיים. לאחר המהפכה הצרפתית (1789-99) מאסו ההמונים בסגנון המקושט והמופרז של האצולה וחזרו לסגנון הקלאסי היווני/רומי והחצאיות נלבשו ישרות וצמודות לגוף ומתחתן מספר מועט של חצאיות פטיקוט אם בכלל. מצב זה לא נמשך זמן רב וכבר בשנת 1810 החצאיות החלו שוב לתפוח. בראשית החל שימוש ב Bustle מתחת לחצאיות אבל זה לא נתן את הנפח הרצוי ולכן המשיכו להעמיס עוד ועוד חצאיות פטיקוט. ה BUSTLE הוא מעין תוספת ללבוש התחתון שמספקת הרמה והרחבה של החלק האחורי של הגוף. התוספת נרכסת מקדימה
השימוש בו שרד עד 1900. בד בבד התפתחו הקרינולינות הראשונות שהיו בעצם חצאיות פטיקוט מעומלנות היטב כדי ליצור קשיחות ועמידות. הבעייה הייתה שבדי השמלות היו כבדים מאוד ולא קשיחים מספיק מה שגרם לקריסת הקרינולינות והנפח של השמלות איתן. עם הזמן החלו לחזק את החצאיות התחתיות בעזרת מיתרים או כבלים בצורת חישוק שנתפרו למכפלת החצאיות. ב 1830 כבר השתמשו בעצמות לוויתן ליצירת החישוק התחתון. הקרינולינה הגיעה לארה"ב ב 1846 וב 1858 כבר הומצא שם פטנט שחיבר את חישוקי הפלדה לרצועות האנכיות שהחזיקו את המבנה וכך נוצרה קרינולינת הכלוב. המצאה זו סייעה בשינוי הצדודית הנשית מצורת קונוס לצורת כיפה. כמובן שהרעיון לא היה חדשני לגמרי משום שהושפע מהפרטינגייל ומהפנייר שקדמו לו. הקרינולינה אומצה בשמחה משום שהשכבות הרבות של הפטיקוט ויתר התוספות היו מגושמות כבדות ולא נוחות באופן כללי. המוצר החדש היה קל משקל והצריך רק 2 חצאיות פטיקוט מעליו (כדי שלא יראו את החישוקים מבעד לבד השמלה העליונה) ושחרר את רגלי הלובשות מהסתבכות בשכבות החצאיות. להבדיל מהפרטינגייל והפנייר הקרינולינות נלבשו ע"י נשים מכל שכבות האוכלוסייה (המהפכה התעשייתית הוזילה את המוצר והעיתונות הפיצה את הבשורה האופנתית לכל עבר).
בקרינולינה יש מעין פתח קדמי כדי לאפשר ללובשת כניסה נוחה לתוך הכלוב שעמד על הרצפה:
להוסיף תגובה
השבמחקוואו איזה מהמםםםם
השבמחקתמונות סוף,
השבמחקאלון
האם את יודעת איך להכין כלוב קרינולינה בבית?
השבמחקלא ניסיתי אבל נראה לי שאפשר די בקלות לאלתר משהו עם חוטי מתכת דקים וסרטי בד.
השבמחקנחמד לפנטז שבתקופה הזו כולם הסתובבו ככה, אבל באמת, רק כ5% מהחברה הייתה מסוגלת לממן את הלבוש הזה...
השבמחקנכון, אבל זה היה המודל הנחשק. מצחיק לדמיין סניף של זארה בתקופה הזאת :)
השבמחקנורא יפה(אבל בטח כואב מאוד).
השבמחקשאלה שמטרידה אותי (הייתם מאמינים..) אממ, איך הן הלכו לנוחיות בתקופה הזו? :O
או שהן מצאו עוד דרך יצירתית להכאיב לעצמן?..=)
נראה לי שבתקופה הזאת השירותים היו סיר. הם בטח היו מרימות את כל השכבות ופשוט מתיישבות על זה.. קראתי איפשהו מדריך לכלה שמסביר איך ללכת לשירותים עם חצאית חישוקים- צריך להרים את החישוק, לתחוב את בד השמלה החיצוני תחתיו ולהחזיק את זה ככה במהלך התהליך.. אבל אולי כל נשות החצר שהיו להן סייעו גם בזה? אכן שאלה מרתקת!
השבמחקליאת.