Grey Gardens

זהו סיפורן ההזוי הלא ברור והמסקרן של אם ובתה שכלאו את עצמן מרצון בבית האחוזה היוקרתי שלהן בהמפטונס ונמקו שם עשרות שנים בזוהמה ובשיגעון עד שהרשויות הגיעו אליהן בגלל הצחנה הנוראית שעלתה משם.

האחוזה נקראת Grey Gardens.. ויש בה 28 חדרים.

הנשים המדוברות הם אידית (ידועה בתור אידי הגדולה) ואידי (אידי הקטנה) ביל. הן היו נשות החברה הגבוהה בארה"ב של אמצע המאה הקודמת. הן היו גם דודתה ואחייניתה של ג'קי קנדי ולדבריהן נצר לשושלת מלכי צרפת עוד מהמאה ה 14. שתיהן היו יפיפיות בצעירותן, אהבו לשיר ואידי הקטנה שאפה לפתח קריירה במשחק. בתמונה שלהלן אידי הקטנה כבר בת 56 ומפגינה את טעמה האופנתי הייחודי- פריט לבוש כלשהו- חולצה, סוודר או מגבת אותן היא כורכת סביב ראשה כמטפחת ומעטרת בסיכה.

מצבה של האם התדרדר לאחר שבעלה עזב אותה ומת. לפני מותו איבד כמעט את כל כספו אך התעקש שיסתירו את האמת מהבת, כדי לא להעציב אותה. הבת שרצתה לפתח קריירת משחק ניסתה מספר פעמים להתנתק מאחיזתה החונקת של האם אך בכל פעם הוחזרה לביתה. למשל כשמצאה עבודות דוגמנות או משחק התנגד אביה בתוקף שתציג את גופה לראווה. בסופו של דבר, כשהאם לא יכלה כבר לתמוך בה כלכלית בשהותה בניו יורק ולאחר שאולי ליבה נשבר כשבן זוגה נפרד ממנה, חזרה מניו יורק להמפטונס ויותר לא ביצעה ניסיונות לעצמאות. שיער ראשה החל לנשור בשנות ה 20 שלה, כנראה ממחלת לחץ כלשהי ולכן כיסוי הראש, אך זמן קצר לאחר שובה לאחוזה טיפסה על עץ גבוה ושם הציתה את שיערה באש וכך הפכה עצמה סופית לאסירה של אהבת אימה. כדי להתקיים מכרו בזה אחר זה את תכשיטי טיפאני היקרים שהיו ברשותם. מדי פעם חמקה אידי הקטנה למסיבות בהן רקדה לבדה, מנופפת בצעיפים. אידי הקטנה קיבלה הצעות נישואין רבות בצעירותה, ביניהן מג'ו קנדי, אחיו של ג'ון אשר נהרג במלחמת העולם השנייה. אידי סיפרה רבות על כך שהיא יכלה להיות הגברת הראשונה של ארה"ב ולא ג'קי כפי שקרה. בסופו של דבר הן חיו בצמצום רב והעבירו חורפים שלמים ללא חימום וללא מים זורמים. בתחילת שנות ה 70 החלו להגיע תלונות שכנים על הריח העולה מהאחוזה. הרשויות שפרצו פנימה מצאו את המראה הבא:


הבית היה מזוהם מטונף ומחריד, המצב היה כל כך גרוע שהרשויות בניו יורק הכריזו עליו כעל מפגע תברואתי ודרשו שהמקום ישופץ וינוקה ולא- יפונו ממנו. הדיירות מעולם לא הוציאו את האשפה ופשוט ערמו אותה בכל החדרים שלא היו בשימוש והבית שרץ חרקים דביבונים וחתולים . הנשים שכמו לא היו מודעות למצבן הקשה האשימו את הרשויות בביצוע פלישה והטיחו כי מדובר במעשה הזוועתי והמרושע ביותר בתולדות אמריקה. בשלב זה התערבו ג'קי אונסיס-קנדי ואחותה ומימנו שיפוץ וניקוי מסוימים של המקום ב 25000$.

הסיפור על אצולה אמריקאית שהידרדרה, על הדקדנטיות של המעמד העליון, ההזדמנות לראות מה קורה לעשירים כשמשאירים אותם ללא עזרת המשרתים ובוודאי גם ההתבטאויות מלאות הדרמה של האם אידית, לכדו את תשומת לבם של האחים אלברט ודייוויד מייזלס, שהחליטו בשנת 1975 לעשות סרט על שתי הנשים שבו ליוו אותן במשך שישה שבועות. הן קיוו להרוויח כסף בצורה זו אך מעולם לא תוגמלו עליו (מלבד הפרסום המפוקפק אולי)

בסרט עצוב לראות את מערכת היחסים הבעייתית בין האם לבתה. נראה כי השתיים מוציאות זו את זו מדעתן בצורה שיטתית והבת כמו נתונה לשליטתה ההרסנית של האם. כשאידי הקטנה מדגימה את יכולתה בשירה וריקודים, אידי הגדולה מנסה לשיר בקול רם יותר. היא גם קצת חובטת בבתה בעזרת מקל ההליכה שלה ואף מזמנת אותה לחדרן ע"י דפיקת המקל על הרצפה. בסרט אידי הקטנה מדגמנת תלבושות שונות אותן היא מכנה תחפושות וקוראת בעיתון בעזרת זכוכית מגדלת. היא מספרת כי יש לה 3 הנאות בחייה- שחייה ריקוד והכנסייה הקתולית. אידי הגדולה שוכבת במיטה רוב הזמן, משקפיה מונחים עקומים על אפה והיא מכסה את פלג גופה העליון בסדין. שתי הנשים מדברות בטון הדיבור האליטיסטי של המעמד הגבוה.

בתמונה אידי מדגימה לבוש יום אופטימלי- חצאית מעל טייטס/ גרביונים, כי היא לא אוהבת נשים בחצאיות. היא אומרת שתמיד אפשר להוריד את החצאית ולהשתמש בה כשכמייה. טיפ נוסף- כשהחצאית קטנה עליך ולא נסגרת במותן- פשוט לבשי אותה הפוכה!

הניגוד בין הדיבור המלכותי היהיר לתנאי החיים הירודים הוא גרוטסקי. רוב הזמן הן מצולמות בחדר השינה שלהן - שתי המיטות אחת ליד השנייה - וסביבן ערימות של זבל, ואוכל שאכלו (בסצינה אחת הן מבשלות תירס במיטה). כמעט אפשר להריח את ריח השתן של החתולים. השיא של סצינת "החדר הצהוב" (כך מכונה חדר השינה שלהן) הוא כשהשתיים יושבות על מיטותיהן, בין ערימות של טינופת, אוכלות גלידות מקרטון בסכיני פלסטיק חד-פעמיים, ואידי הקטנה אומרת בקולה הלאה: "סמלה של האריסטוקרטיה היא אחריות".

רגע שיא נוסף בסרט הוא כשאידי הגדולה מתחילה לשיר במבטא אנגלי ובקול סופרן גבוה את "Tea for Two". בשאר הזמן היא מתלוננת ומכה את בתה במקל ההליכה שלה. "אסור לי ליהנות", אומרת הבת-"נהנית מספיק כל החיים", משיבה לה האם.
לקראת סוף הסרט, כאשר האם כל כך מעצבנת עד שלא יפליא איש עם הצעירה תקום ותרצח אותה, אומרת הבת על אמה: "היא כזאת כיפית, אני מקווה שהיא לא תמות".

בשנת 1977 מתה האם, רבים חשבו שאידי הקטנה לא תשרוד לבדה אך היא הייתה חזקה ואופטימית. נאבקה כדי שהבית לא ימכר להריסה ואכן שנתיים אח"כ הצליחה למכור את הבית הגדול לעורך לשעבר של ה"ושינגטון פוסט" בן בראדלי תמורת סכום של 220,000$ והבטחה לשימור הבית. לאחר המכירה הודיעה בשמחה כי הוא מוכנה סופסוף לשוב לניו יורק. במשך תקופה קצרה שרה במועדונים שם, מתעלמת מהביקורות המלגלגות ולאחר מכן עברה לפלורידה, שם שחתה יום יום עד מותה בגיל 84 בשנת 2002.

עד היום סגנון הלבוש המיוחד של אידי זוכה לחיקויים ולכתבות אופנה בהשראתה. לפני שנים ספורות יצא סרט בהשראת הדוקומנטרי ההוא בכיכובן של דרו בארימור וג'סיקה לאנג. מומלץ ביותר, גם מבחינה אופנתית.

זוהי אידי הקטנה בילדותה. לאחרונה התפרסם היומן שכתבה בהיותה בת 12.