I'm bringing Corset back

לדעתי המחוך הוא פריט לבוש מדהים ואני חושבת שהגיע הזמן להחזיר אותו לאופנה- כי לא רק לכלות מגיע! בבלוג הפעם סקירה היסטורית מרתקת של תולדות המחוך עד לימינו אנו.


סקרלט אוהרה ,מתוך חלף עם הרוח.

התיעוד המוקדם ביותר שקיים למחוך הוא מתחילת המאה ה 16 והייתה זו בעצם גרסה מוקשחת של לבני הנשים הקיימים. ציורים המציגים נשים במחוכים ניתן למצוא החל משנת 1530- ובהם מוצגות נשים לבושות שמלות כשפלג גופן העליון ארוז בצורה דמוית חרוט והחזה מושטח לחלוטין- צורה זו תיתכן רק בעזרת שימוש במחוך. המחוך הממשי העתיק ביותר שהשתמר הוא מקברה של אלאונורה די טולדו (לבית מדיצ'י), שמתה בשנת 1562.

אלאונורה בדיוקן משנת 1545( שימו לב לפרטי התפירה המדהימים בשרוולים ובמחשוף).

עד תחילת המאה ה-20 שימשה עצם לווייתן כחומר ההקשחה העיקרי של מחוכים, אך בסוף המאה ה 19 נעשה כבר שימוש גם במתכת וחלקי קרן בייצור המחוכים. בזמנו נקרא המחוך- Corset בשמות: stays/ body/ corps.
כמו במקרה של הקרינולינה גם המחוך מקורו כנראה בחצר המלוכה הספרדית.
בשנת 1600 הוא כבר היה אופנתי בכל רחבי אירופה אך עדיין מדובר היה במחוך הלא אטרקטיבי- משטיח החזה.
ואז, בשנת 1640 התפתח ממנו מחוך חדש- גם הוא יצר מהגוף צורה דמוית חרוט אך במקום לשטח את החזה דחף אותו כלפי מעלה ויצר בכך מחשוף מלבב. מחוך זה שמר על אופנתיותו עד לתקופת המהפכה הצרפתית (כ 200 שנה).

מדאם דה פומפדור, חנוטה במחוך האופנתי, 1721-1764


באופנה שלאחר תקופת המהפכה הצרפתית (1800) והקיסרות הראשונה, לא היו המחוכים פריטי חובה- בדיוק כפי שבוטלה הקרינולינה באותם ימים מתוך אידאולוגיה של חזרה לימים פשוטים יותר, ורק החל משנת 1840 חזרו ללבוש אותם שוב.
נשים שלא בורכו בגוף מושלם לבשו בגדים תחתונים כמו בתמונה כדי לתת מעט תמיכה לאזור החזה:

וזוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה החזה הנשי מופרד לשניים:


דווקא בתקופה שבה ירד המחוך מסדר היום הנשי הוא עבר למלתחה הגברית- המהפכה הזו התרחשה בין השנים 1820 - 1850 וזאת כסממן של אופנת הדנדי.
בתמונה- דנדים פריזאיים. המחוך עוזר ליצור אשליית גוף חטוב ומוארך. הדנדי השמאלי בפראק והימני במעיל יום.

הדנדי (כונה גם Beau/ Gallant), היה גבר שלבושו, מנהגו ונימוסיו משובחים ומעודנים. בשיא התקופה בצרפת אף נאמר כי לדנדי לא נחוץ כל מקצוע מלבד האלגנטיות ולא נחוצה כל שאיפה מלבד להיות נשגב בכל עת.

בשנים 1840 עד 1870 התפתחה צורת "שעון החול" הנחשבת עד היום לצורה הקלאסית למחוכים: היקף רחב יותר של האגן והחזה, והיקף מזערי של המותן. ב 1837 הוכתרה המלכה ויקטוריה והחלה התקופה הויקטוריאנית. מכונת התפירה הומצאה ב 1850 והקלה על תפירת המחוכים.

עד לשנים 1870 - 1875 הלכו המחוכים והתארכו כלפי מטה וכיסו את הבטן התחתונה ואת הירכיים. מודעת פרסומת משנת 1882 מציגה את המחוך שלהם ככזה המומלץ על ידי רופאים משום שמרפא בעיות נדודי שינה, עצבנות ועוד ובאופן כללי משרה אווירת שימחה על הלובשת.

בשנות התשעים של המאה ה-19 הכתיבה האופנה היקף מותניים צר במיוחד. בשנים אלה גם הונהגו שכלולים טכניים שונים במחוך, כמו סוגר קדמי מבוסס קרס וחלקי חיבור ממתכת.
במפנה המאה העשרים התפתחה צורה חדשה למחוך: צורת ה-S, שדחקה פנימה את הבטן והבליטה את החזה, ובכך גרמה יציבה לא טבעית.
מחוך בשנת 1909 - קו המותניים פחות מוגבל והירכיים מצטמצמות.

בשנת 1910 מת המלך אדוארד ומגיע הקץ לתקופה האדוארדיאנית. צורת המחוך הוחלפה במחוכים שנלבשו רק עד מתחת לחזה. בשנים 1913 - 1915, עם התגברות התנועה הפמניסיטית וההשתלבות הגוברת של נשים בשוק העבודה בעקבות פריצת מלחמת העולם הראשונה, יצאו המחוכים כליל מן האופנה. בוצע איסוף חלקי המתכת מהמחוכים כדי לתרום למאמץ המלחמתי. נאספו 28,000 טונות- מספיק לבניית שתי ספינות מלחמה!!

השלכות בריאותיות של המחוך-
כבר במאה ה-18 הזהירו רופאים מפני ההשפעות המזיקות של מחוכי התקופה, שאם נלבשו בגיל צעיר מדי יכלו לפגום במבנה העצמות וכאשר הודקו יתר על המידה מעכו את האיברים הפנימיים. אבל קובעות צו האופנה התעלמו בגלוי מאזהרות אלה, ואפילו ילדים קטנים הולבשו בבגדים הדוקים וקשיחים. נערות הולבשו במחוכי חזה כבר מגיל 12 או 14, וכל זאת תוך התעלמות מהעיוותים שנגרמו למבנה השלד, שנתפסו כתוצאה רצויה דווקא, במיוחד משום שהקלו על לבישת המחוך בהמשך החיים.

איור ישן הממחיש מה שקורה לאיברים הפנימיים בגלל לבישת המחוך (השערה בלבד)
נשים התעלפו פעמים רבות בשל מחוכים מהודקים מידי, ואף נהגו לשאת עמן מלחי הרחה לאישוש חברותיהן לצרה, אך היחס החברתי לכך היה יחס רומנטי, של רצייה חברתית, כאל הדגמה של שבריריותן ועדינותן הנערצת של הנשים.

הביקורת על נזקי המחוך נמשכה במהלך המאה ה-19, ואף התעצמה ברוח תנועת שוויון הזכויות לנשים. במחצית המאה כבר נעשו נסיונות ראשונים לעצב אופנה נשית נטולת מחוך ("אופנת אמליה בלומר"), אבל רק במאה הבאה צברה הרפורמה באופנת הנשים אהדה משמעותית ובכל זאת, עד שנת 1910 בערך עוד היו "שמלות הרפורמה" דמויות שק, כמו לא ראו דרך לעצב בגדי נשים אלגנטיים ללא מחוך. רק בהשפעתם של אמני האר- דקו, נוצרה אופנה אלגנטית לנשים ללא שימוש במחוך.

ולסיכום אני שואלת- למה להיראות רגילה ומשעממת כשאפשר להיראות מהממת, קלאסית וזוהרת במחוך??