תולדות הקבלה

הפעם לקח לי יותר זמן מהרגיל להתלבט על מה לכתוב.. מספר נושאים הותחלו ונזנחו. בתקופת החגים הזדמן לי לקרוא הרבה על קבלה ויהדות וקצת על האיסלאם ואז בעקבות שיחות על הנושא עם מלומדים חיפאיים החלטתי להרחיב את אופקיי בנושא ההיסטוריה של הקבלה וההתפתחות שלה לאורך הדורות.



















בקצרה על מהות הקבלה-
השאיפה בתרגול הקבלה היא להתאחד חוויתית ותודעתית עם האלוהות ולצמצם את הפער בין העולם הגשמי לעולם הנצח. המקובל תופס את המציאות הגשמית כולה ואת התופעות שבתוכה כמערכת סמלית שמשקפת את התגלותו של האל בעולם. הוא מבקש לחדור לתוכה על ידי התבוננות ולחשוף את ההוויה האלוהית שמסתתרת בכל. המטרה היא לבצע תיקון בחיים האלה שישיב את הנשמה אל השורש האלוהי העליון שלה.

הרצון ליהנות, או האגו, או הרצון לקבל לעצמנו, הוא היסוד שמניע את האנושות לכל אורך ההיסטוריה. מתוך ההנחה הזאת מחלקים המקובלים את ההיסטוריה האנושית לחמש נקודות ציון מרכזיות, שבכל אחת מהן היתה קפיצה משמעותית בהתפתחות האגו, וזה במקביל לפעילותו של מקובל חשוב:

1. אברהם, שהבחין ברצון "לקבל לעצמו" שמשחיט את העם בבבל ולו מיוחסת כתיבת ספר היצירה.
2. משה וחטא עגל הזהב. תורת הקבלה לכאורה הועברה אליו במעמד הר סיני.
3. רבי שמעון בר יוחאי- חיבור ספר הזוהר.
4. האר"י הקדוש- פיתוח הקבלה הלוריאנית.
5. יהודה אשל"ג- כתב את פירוש הסולם לספר הזוהר.

תרשים של הספירות שדרכן האלוהות מבטאת את עצמה בעולם

תורת הקבלה כפי שהיא מוכרת לנו היום התחילה בין המאה השנייה לחמישית בישראל, בימי התנאים והאמוראים (חכמי התלמוד שפעלו בתקופה שמחתימת המשנה בידי רבי יהודה הנשיא ועד לחתימת התלמוד). 
הכל התחיל ב 25 חיבורים מיסטיים שנקראים יחדיו ספרות ההיכלות והמרכבה. זהות המחברים לא ידועה, ורוב החיבורים הם פסאודו-אפיגרפיים, כלומר מייחסים את הנאמר לתקופת זמן קדומה בהרבה (למשל מתארים שהקבלה ניתנה במלואה למשה במעמד הר סיני).

ספרות זו עוסקת בהתעלות המיסטית לעולם העליון ובתיאור - לרוב בעזרת שירה, המנונים ותפילות - של מבנה העולמות העליונים, עולמות המרכבה והמלאכים בכל הדרגות. 

נהוג לחלק את החיבורים לשלוש קבוצות:

א. חיבורים שעוסקים במעשה בראשית, אופן התהוותם של העולמות העליונים, המרכבה והמלאכים והנהגת העולם לאחר הבריאה.

ב. חיבורים מאגיים - עוסקים ברובם בידיעת שמות המלאכים ותפקידיהם, שמותיו של האל והשבעת המלאכים, אופני השימוש בשיקויים, מרקחות ואמצעים פיזיים אחרים כדי להביא תועלת לאדם - לאומית ופרטית.

ג. ספר היצירה שאין לו שום מקבילה בכל הספרות המיסטית באותה תקופה. בעיקר הספר הזה מתאר את בריאת העולם והנהגתו ככאלה שפועלים מכוחן של אותיות האלף-בית. כתיבתו מיוחסת לאברהם. מימי הביניים הפך הספר הזה לאחד מאבני היסוד של המחשבה היהודית.

המקובל החשוב בתקופה זו של התנאים הוא רבי שמעון בר יוחאי- שחיבר את ספר הזוהר. שלוש עשרה שנה ישבו הוא ובנו במערה קטנה בפקיעין והכינו עצמם לכתיבת הספר שעתיד לשנות את פני ההיסטוריה. כשחשו שהגיעה העת, יצאו ממערת המסתור וקיבצו סביבם תשעה מגדולי המקובלים באותה התקופה. המקובלים יושבים במערה ומחברים את ספר הזוהר, ספר המדבר על נצחיות ועל אהבה חובקת עולם. הזוהר שהוא ספר הספרים של הקבלה, מתגלה בפעם הראשונה לעולם ונגנז מיד על ידי מחבריו. לטענתם הדור עדיין לא ראוי להתגלותו ברבים. הוא יתגלה רק בדור שבו האנשים יתייאשו מההתפתחות האגואיסטית ויבקשו לגלות את משמעות החיים. תפקידו יהיה לסיים את תקופת החשיכה הרוחנית - את תקופת הגלות.
השיטה להתעלות רוחנית כבר פותחה, אך היא מחכה לתקופה מיוחדת שבה יהיו בני האדם מוכשרים לבצע אותה.

72 שמות הבורא

לאורך מאות השנים הבאות הקבלה הייתה נסתרת לגמרי ונודעה למעטים. החל מהמאה ה-8, בתקופת הגאונים, החל תהליך של שקיעת תורת הסוד יחד עם ספרות האגדה, ודחיקת המוטיבים הלא-רציונליים ביהדות. מגמה זו התעוררה עם חשיפתה של המסורת היהודית לפילוסופיה היוונית, בתיווכה של הפילוסופיה הערבית. השיא במגמה הרציונלית שייך לרמב"ם, בפרט בספרו מורה נבוכים.
עיקר פרסומה של הקבלה הגיע במאה ה 12 ותחילת ה 13 באזור דרום צרפת- צפון ספרד. בשנת 1180 בערך הופיע ספר הבהיר וב- 1280 הופיעו פרסומים חדשים של ספר הזוהר.

לאחר גירוש ספרד ב 1492 הפכה צפת למרכז הקבלה העולמי. השינוי העיקרי הוא שכעת הקבלה מופצת לכל שכבות הציבור ולא מסתגרת בתוך חוגים מצומצמים של מקובלים יחידי סגולה.

1534- נולד האר"י הקדוש- רבי יצחק לוריא, שהגה שיטה חדשה בקבלה- הקבלה הלוריאנית. הוא עלה לצפת ממצרים בשנת 1570 ומת שנתיים בלבד לאחר מכן בהיותו בן 38 בלבד. במהלך השנה וחצי שבהן התגורר האר"י בצפת, הוא הפך את חכמת הקבלה משיטה המתאימה ליחידים לשיטה המיועדת לכלל האנושות. למרות זאת, באותם ימים מעטים בלבד חשו צורך לעשות שימוש רציני בשיטתו. על האנושות היה להבשיל עוד מעט, ולעבור "שדרוג" התפתחותי נוסף.
יהודה אשל"ג- 1884, כתב את פרוש הסולם לספר הזוהר. את כתבי האר"י הוא מקבץ יחדיו, מפשט, מבאר והופך אותם נגישים עבור הדור החדש- אנחנו.

ציור של עץ החיים מהמאה ה 16
מתוך התרגום ללטינית של "שערי אורה"

הסבר קטנטן על מהות הקיום:
אנו חיים בעולם הקליפות (הסבר ארוך ומסובך שאני מעדיפה לוותר עליו בשלב זה) בתוך הקליפות נלכדו ניצוצות מההארה האלוהית ונשבו שם. הניצוצות האלו הם שנותנים חיות לממלכה הדמונית של הקליפות, וכל עוד הם שבויים שם יש לטומאה ולרוע אחיזה בעולם. כאן מתגלה ייעודו של האדם ותפקידו בעולם הזה: על האדם מוטלת החובה להוציא מתוך שביים את ניצוצות האורות מתוך ה"קליפות" ולהעלותם למקומם בעולם האלוהי, וזאת בעזרת "תורת התיקון והכוונות". כשיסתיים תהליך הבירור וכל ניצוצות הקדושה ישובו למקומם, תושלם מלאכת התיקון ואז תבוא גאולה לעולם. תפקיד זה של הבירור והתיקון מוטל על כל אדם מישראל, כל אדם לפי יכולתו.

עם ישראל נתפש כקולקטיב עם ייעוד משיחי, שבכל פעולה שלו צריך לכוון לפעולה של בירור ותיקון לקראת הגאולה הסופית. כך מצטיירת הקבלה הלוריאנית כקבלה משיחית הנושאת את עיניה אל עבר אחרית הימים, ולייעודה הסופי – הגאולה, אשר עם ישראל כקולקטיב מחויב לפעול לקירובה.

כריכת ההוצאה הראשונה של ספר הזוהר 1558

משמעות הקיום
מה משמעות החיים שלנו בעולם? האם ניתן להסתפק בחיים ללא אמונה- חיים שבהם אנו מנסים ככל יכולתנו להינות ממה שיש? התשובה היא שניתן. כמו כל דבר אחר בעולם- הכל יחסי והכל ממוקם על סקאלה מהקל אל הכבד, מהגבוה אל הנמוך ומהעמוק אל השטחי. כך גם רמת ההתפתחות הרוחנית של האנשים ורמת המודעות והרגישות שלהם לעולם שסביבם.
אני מאמינה שאין אמונה או תורה כלשהי שיכולה להתקיים אלפי שנים בלי שיהיה לה בסיס אמיתי כלשהו. ומכאן אני אומרת שאנשים שמאמינים שהחיים האלה הם כל מה שיש, שלא מאמינים במשהו מעבר ושדואגים רק לעצמם ולמשפחתם הקרובה הם פשוט בתחילת תהליך הגלגולים שלהם ולכן ברמת התפתחות רוחנית נמוכה יותר, שלא מאפשרת להם לחוש את כוחות היקום שפועלים סביבם.

תורת הקבלה אומרת ששום דבר לא מתקיים בעולם ללא אנרגיית המחשבה שיצרה אותו. היא גם אומרת שניתן לנוע בזמן ולשנות את העבר ואת העתיד.
תורות הסוד, הלא מודע והניו אייג' למיניהן אומרות שמחשבה בוראת מציאות ושהיקום פועל לפי חוק המשיכה- מה שנחשוב שיש לנו- זה מה שהיקום ידאג להשיג עבורנו.

מדענים אומרים (תורת הקוואנטים) שלא יכול היה להיווצר יקום ללא מחשבה שתכוון אותו.
הכל מתחבר לאותו דבר בדיוק. מהו הקשר בין חומר ורוח, תודעה ואנרגיה? האם באמת הגיוני שעולם החומר ועולם הרוח מופרדים ביניהם? האם מישהו לא מכיר בקיומה של רוח? האם לא כל דבר בעולמנו מורכב מאנרגיה שכלואה בתוכו?
ואיזה גאון צריך להיות כדי להצליח לתפוס את כל מורכבות היקום והבריאה? גם כאיש דת וגם כאיש מדע.
ומה לגבי הניסויים הפשוטים של פבלוב בהתנייה קלאסית - תגובה גופנית שמופיעה בעקבות מה שאנו חושבים שיקרה? שומעים פעמון- מניחים שמגיע אוכל ולכן המחשבה משחררת מיצי קיבה ורוק בפה..