בוץ מדברי

את הסופ"ש האחרון ביליתי במקום מיוחד ומעורר השראה בנגב והחלטתי לכתוב עליו בלוג קצת שונה. המקום נקרא חולות המקמן והוא מורכב מכמה בקתות בוץ עגולות ומבודדות. חוץ מזה שהמקום יפה, נעים ומטופח הוא גם מציע שקט, שלווה וחיבור ראשוני לטבע ולמרחבים (וגם למים זורמים וחשמל). כשחזרתי הרגשתי בעיקר צורך עז לדעת איך בונים בקתת בוץ כזאת, נעימה וקרירה למרות הטמפרטורות הגבוהות שמסביב. קיימים היום מספר מקומות בארץ שבונים בבוץ, גם לארוח וגם למגורים ממש. זו בנייה שעושה שימוש בחומר גלם שזמין לכולם, בעזרת הידיים, תוך חסכון אנרגיה וזה מדהים בעיניי להיות מסוגל לברוא את הבית שלך לבד, מאדמה. לבנייה בבוץ יש עדויות היסטוריות מכל העולם כשהקדומה ביניהן היא בעיר יריחו, בה נמצאו שרידים לבנייה בעזרת לבני אדמה כבר לפני 10,000 שנה.

את המקום בו אני התארחתי הקים אדם מיוחד מאוד שלמד את דרך הבנייה הזו בזמן טיול באפריקה ולאחר שנים של מלחמה בבירוקרטיה הישראלית הצליח להגשים את החלום שלו ולהקים אתר מגורים ונופש בנוי כולו מבוץ. בתמונה ניתן לראות את הבקתה בה אנחנו התארחנו, שיש בה מקום ל 6 אורחים:

וזה הגג המרהיב של המבנה המרכזי:

איך בונים בקתת בוץ:

קיימות מספר שיטות לבנייה בבוץ

1. בניה בלבנים- בשיטה זו יוצרים לבנים מאדמה רטובה – בוץ, לעתים בתוספת קש או תוספות שונות כמו חול, שברי חרסים או חצץ, ומייבשים אותן בשמש. את הלבנים עצמן ניתן ליצור במספר דרכים- השיטה הקדומה ביותר הייתה יצירת מעין כיכרות בוץ ידניות. מאוחר יותר פותחה שיטה קצת יותר מתקדמת שבה יוצקים את תערובת הבוץ לתוך תבנית עץ מרובעת- פתוחה מלמעלה ומלמטה- מיד לאחר היציקה מרימים את התבנית והלבנה שומרת על צורתה בזכות הפלסטיות של הבוץ. משאירים את הלבנים להתייבש מספר שבועות בשמש. אחרי היבוש בונים בעזרת הלבנים כמו בבניה רגילה, כאשר בוץ רטוב משמש כחומר מדביק ומאחד. אמא שלי מדווחת שגם ברוסיה נבנו בתי בוץ בשיטה זו- הבתים מבודדים גם מקור עז! קיימות גם מכונות לייצור לבנים, בדרך כלל בלחץ.

2. אדמה נגוחה- בשיטה זו דוחסים את תערובת האדמה הלחה לתוך תבנית אופקית והכוח שמופעל גורם להתקשות הבוץ. לאחר בניית קטע קיר אופקי בשיטה זו מגביהים את התבניות כך שיתמכו על ידי הקיר שנבנה זה עתה וקטע אופקי נוסף נבנה מעל הקודם.
3. שקים מלאים באדמה- בשיטה זו ממלאים שקים או שק רציף באדמה ובאמצעותם יוצרים את קירות המבנה. הצורה האופיינית למבנה שבנוי בשיטה הזו היא כיפה או חרוט. השיטה פותחה על ידי נאדר חלילי, אדריכל ממוצא איראני, ומוכרת כשיטת בנייה מהירה ועמידה בפני רעידות אדמה. בישראל נבנו מספר מבנים בשיטה זו, שקרויה גם "אקו-דום"- eco-dome

4. בניית סבכה (כמו בדוגמא המתוארת להלן)- שלד עץ מצופה בבוץ.

מתחילים בחפירת תעלה בעומק של כחצי מטר בצורה של מעגל. בתעלה תוקעים מוטות עץ באורך של 3 מ', כך שמתקבל קיר עגול בגובה של 2.5 מ'. כדי לקבל יציבות מהדקים אדמה סביב העמודים בעזרת סלעים. הטיח הבוצי עשוי מ- 2 חלקים אדמה עשירה בחימר (חרסית), 2 חלקים מים וחלק אחד של קש יבש. יחסי החרסית והחול יקבעו את איכותה של התערובת על פי מבחן התוצאה: כשהחומר רטוב הוא צריך להיות דביק, חלק וגמיש וכשהוא מתייבש-עמיד, נוקשה וללא סדקים. תוספת הקש לתערובת מהווה חיזוק כי היא יוצרת רשת קושרת, מאווררת את העיסה ומקטינה את המשקל היחסי שלה. ערבוב האדמה מתבצע באמצעות הוספת מים בכמויות מודדות ודריכה ברגליים. מיישמים את הבוץ על הסלעים וסביב למוטות העץ ומניחים לחומר להתייבש. מוסיפים שכבות של סלעים ובוץ. הקיר צריך להיות רחב יותר בבסיסו. כעת מציבים את העמוד שתומך את הגג במרכז המעגל. בין העמוד לבין הקירות מחברים את "קורות" הגג, שהם ענפים דקים. לאחר מכן, מקודקוד הקונוס שנוצר ועד לקירות, כופתים בצורה שבלולית ענפים. על הקונסטרוקציה הזאת יונח הקירוי, שעשוי מאגודות של עשב יבש. מוסיפים בוץ להדבקת החומר יחדיו. כדי ליצור שכבת בידוד נוספת מורחים את הגג באדמת קומפוסט שתעודד צמיחת טחב ודשא שיגנו על הבקתה מפגעי מזג האוויר. את הרצפה עושים מקש של דגן הטף מעורב בבוץ.

לסיום מצפים את קירות האדמה בטיח מבפנים ומבחוץ. בדרך כלל נהוג להשתמש בטיח עשוי מאדמה מקומית כטיח פנים ובטיח סיד "נושם" ועמיד למים כטיח חוץ. הטיוח החיצוני מגן מפגעי מזג האוויר. בטיח חיצוני ופנימי-הטיח "אורז" את כל הבניה ביחד, מחזק וקושר את הקיר. הטיח משמש לסתימת סדקים ולהחלקה-תפקיד שימושי ואסתטי כאחד.
ישום הטיח נעשה בעזרת הידיים ובמספר שכבות. זה אמור להיות חלק מאוד מהנה שמאפשר ביטוי אישי ויצירתי של בעל הבית.

עם הבוץ בונים גומחות וספסלים, ארוניות וכל מה שצריך בבית

הנזק העיקרי לבקתת הבוץ הוא ממים. ההתמודדות נעשית במספר דרכים:

1. מגביהים את המבנה מעל פני הקרקע ובונים גג רחב.

2. משתמשים בטיח אדמה ומחדשים אותו לאחר שניזוק מגשם- באופן זה הקירות אינם נפגעים. בבנייה המסורתית בבוץ תהליך הטיוח הינו בדרך כלל חלק מחג האביב הקהילתי.
3. שימוש במייצבים – שימוש במלט / סיד וחומרים אחרים שמגנים על האדמה מפני המים. במייצבים ניתן להשתמש בתערובת האדמה לבנייה- למשל הוספת מלט לתערובת בשיטת האדמה הנגוחה.. וגם כשכבה סופית שמיישמים על קירות המבנה החיצוניים.

4. בנייה באזורים יבשים מאוד בהם הגשמים נדירים.

בנייה בקווים עגולים חזקה יותר מהבנייה המודרנית שעושה שימוש בקווים ישרים. בהודו למשל בתי הבוץ העגולים שרדו רעידות אדמה חזקות שהחריבו מבנים קונבנציונליים.

בנייה רוויה בבוץ

ניתן לבנות בבוץ גם לגובה. העיר שיבאם שבתימן, בנויה כולה מבוץ וניתן למצוא בה מבנים בגובה 8 קומות! רוב המבנים שם הם מהמאה ה 16 אך יש רבים שמתוארכים לתקופות קדומות בהרבה. מזכיר קצת תלים של טרמיטים, אבל עדיין זה מדהים.

מסגד בוץ

דוגמא נוספת לאדריכלות בוץ מדהימה היא המסגד הגדול של ג'נה שבמדינת מאלי. בניית המבנה מתוארכת לשנת 1907. כל שנה עורכים התושבים פסטיבל שמהותו תיקון הסדקים והפגמים שנוצרו במהלך השנה החולפת במסגד- כולם יחד מערבבים בוץ חדש ומטייחים.

בקיצור, יש סדנאות שמלמדות את השיטה תוך כמה שעות ואז יוצאים לשטח להתאמן. ממקום מושבי מתחת למזגן אני מאחלת לכולנו חיים אקולוגיים ויצירתיים יותר.