אופנת הדנדי

את הפוסט הזה התחלתי לכתוב לפני זמן רב, עוד כשכתבתי על מחוכים, ואז גיליתי לתדהמתי שהיתה תקופה בהיסטוריה בה גברים חנטו את עצמם במחוכים כדי להיראות גם הם חטובים יותר!

הימים הם סוף ימיה של המאה ה- 18, הסגנון נקרא "דנדי" והוא מתאר סגנון גברי מטופח וגנדרני, שמתלבש באופן חדשני (הבסיס לחליפה הגברית המודרנית) עוסק בתחביבים אריסטוקרטיים, בעל שפה מעודנת ומתבל הכל בציניות רבה.

אבי הז'אנר הוא ככל הנראה Beau Brummell , שהיה מראשוני הסלבס ואיקון אופנה אנגלי.

בתמונה - ג'ואקים מירא הלוהט, מלך נאפולי ודנדי אמיתי. 

ג'ורג' בריאן "Beau" בראמל (07/06/1778-03/03/1840) הלונדוני, נחשב לאבי הדנדים וממציא החליפה הגברית המודרנית כפי שאנחנו מכירים אותה היום.
בראמל, שהיה חברו הטוב של הנסיך ריג'נט, המלך ג'ורג' הרביעי לעתיד, נחשב לפורץ דרך באופנה הגברית - הוא שלל את האופנה המצועצעת של התקופה, שכללה מכנסי ברך עם גרביים צבעוניות ובמקומם הכניס את הסגנון המאופק, המחויט בצורה מושלמת שהיה מבוסס על מעילים כהים, מכנסיים באורך מלא ומעל לכל חולצות כותנה צחורות ומעומלנות ללא רבב, ועניבות קרווט קשורות בצורה מורכבת.

הוא היה מהראשונים שהפסיקו לחבוש פאה מפודרת ובמקום זאת הסתפר בסגנון רומאי (ברוטוס סטייל), טען כי נחוצות לו חמש שעות כדי להתלבש בבוקר ואף המליץ על צחצוח המגפיים בשמפניה!
רבים באנגליה חיקו את סגנון לבושו והתנהגותו וניתן לומר שהוא היה מראשוני הסלבס.

בתמונה - רוברט דה מונטסקיו, 1855-1921, משורר, מוזה ודנדי

מיהו הדנדי?

דנדי, שניתן לתרגמו כגנדרן, מחזר או אבירי, הוא אדם שמציב חשיבות רבה למראה חיצוני, שפה מעודנת, תחביבים יוקרתיים, ועם זאת מתנהג בקוליות נון שלנטית ביחס לפולחנו העצמי.

הדנדים טיפחו התנהגות צינית בקיצוניות כזאת, שהסופר ג'ורג' מרדית', בעצמו לא דנדי, הגדיר פעם ציניות כ"דנדיות אינטלקטואלית"!



אילוסטרציה - דנדים ציניים

היסטורית, במיוחד בסוף המאה ה -18 ותחילת המאה ה -19 בבריטניה, בני המעמד הבינוני שאפו לחקות את אורח החיים של האצולה בעזרת התנהגות ומראה דנדי.

שארל בודלר, בשלב מאוחר ומטאפיזי יותר של הדנדיות, הגדיר את הדנדי כאחד שמרומם את האסתטיקה למקום של דת . "דנדיות במידה מסוימת מתקרבת לרוחניות ולסטואיות", וכן ש "ליצורים אלה אין כל מעמד אחר, אלא זה של טיפוח הרעיון של יופי בבני האדם, לסיפוק התשוקות שלהם, של תחושה ומחשבה.... בניגוד למה שאנשים רבים חושבים, הדנדיות היא אפילו לא התענגות מופרזת מבגדים וחומריות. לדנדי המושלם הדברים האלה הם לא יותר מאשר הסמל לעליונות האריסטוקרטית של תודעתו". (!!)

 בתמונה - אוסקר ויילד, דנדי כהלכתו.

באופן פרדוקסלי, הדנדי הוא טיפוס שדורש קהל, כפי שהבחינה סוזן שמיד בספרה שבחן את "החיים המשווקים בהצלחה" של אוסקר ויילד ולורד ביירון, שהדגימו את תפקידיו של הדנדי במרחב הציבורי, הן ככותבים והן כדמויות שעומדות במרכז רכילות ושערוריות שונות.

גברים דנדים פריזאיים, 1830. הם לבושים במחוכים (!) שעוזרים להם להשיג את הצללית האופנתית.
השמאלי לובש פרוק והימני במעיל בוקר.

לפני המהפכה הדנדית - הגבר בפאה מפודרת, בגדים צבעוניים, מכנסי ברך וגרביים צמודים.

עד כאן על אופנת הדנדי, מקווה שנהניתם, אם אתם מכירים עוד דנדים חשובים כתבו לי!

קינג ג'ורג'

לאור יציאתו הקרובה לאקרנים של הסרט "נאום המלך", השתתפתי בתחרות נושאת פרסים בעניינו. כך גיליתי שמדובר במלך ג'ורג' השישי, אביה של המלכה אליזבת הנוכחית. שאלה מכיוון לא צפוי נשמעה- האם זהו אותו קינג ג'ורג' המונצח ברחובות ארצנו? מכאן קצרה היתה הדרך להתעמקות בנושא. כדי להיכנס לרוח הדברים הנה כרזה שפורסמה בארץ בימי השלטון הבריטי, לרגל הכתרתו של המלך ג'ורג' ה 6:

כרוז אל תושבי תל-אביב, לקראת חג ההכתרה, ביום ד', 12 במאי 1937, יוחג בכל רחבי הקיסרות הבריטית חג ההכתרה של הוד מלכותם המלך ג'ורג' השישי והמלכה אלישבע (!! תירגום לאליזבת?!). החג הזה המסמל את אחדות הקיסרות ואת רגשי האמונים אשר עמים וארצות שונים ורחוקים רוחשים לארץ המטרופולין- הוא חג גם לנו, חלוצי העם העברי בארצו החוסה בצל שלטונה של בריטניה. העיר תל אביב תחוג את החג הזה ברוב פאר, לפי תוכנית מיוחדת. בזה פונה עיריית תל אביב לכל תושבי העיר שישתפו עצמם בחג ההכתרה. ביום זה יש להניף על כל הבתים- וביחוד ברחובות הראשיים- דגלי בריטניה ודגלי ציון. הגרים בקומות העליונות מתבקשים לקשט את הגזוזטראות הפונות לרחוב בשטיחים ובמרבדים נאים. כן יש להאיר בליל ההכתרה את חזיות הבתים באור משנה, כדי לשוות לעיר מראה חגיגי.

אני ממש אוהבת את השפה של המודעה הזו! גזוזטראות, חזיות הבתים.. וממתי מקשטים מרפסת בשטיחים? בכל אופן, אותו ג'ורג' המומלך במודעה אינו זה שמונצח ברחובות- כי אם אביו, ג'ורג' החמישי ועל כך תחילה-

ג'ורג' החמישי 1865-1936, עלה לכס המלוכה ב 1910 ובימי מלכותו פורסמה הצהרת בלפור שהבטיחה כינון של "בית לאומי יהודי" בארץ ישראל. קריאת מחצית מרחוב הכרמל בתל אביב על שמו נעשתה בחצי יובל למלכותו ונועדה לציין את העובדה הזו וגם להביע שמחה על כיבוש הארץ מידי האימפריה העותמנית בפיקודו של הגנרל אלנבי. שמו הונצח ברחובות על שמו גם בירושלים ובחיפה (ששונה אחר כך ל"מגינים").


ג'ורג' החמישי בצעירותו (נאה מאוד ביחוד בהתיחס לנוכחיים..)

בנו הבכור של ג'ורג' שהיה אמור לרשת אותו במלכות היה אדוארד השמיני, אך הוריו הביעו את תקוותם שלעולם לא ינשא כך שהכתר יוכל לעבור לאחיו הצעיר יותר (לימים ג'ורג' השישי). וכך, לאחר מותו של ג'ורג' החמישי בשנת 1936, התגשמה תקוותם של ההורים כאשר אדוארד החליט לוותר על המלוכה כדי להינשא לאהובתו וואליס- גרושה אמריקאית. בפועל החזיק בכס המלכות פחות משנה ומעולם לא זכה לטכס ההכתרה הרשמי.

בדיחה פופולארית מאותם הימים היתה זו:
‘Knock knock. Who’s there? Edward Rex. Edward Rex who? Edward wrecks the Coronation.’

אדוארד השמיני ואשתו

בעצם לא היתה בחוקה הבריטית אפשרות בה מלך יכול להתפטר מתפקידו ולכן נכתב במיוחד למטרה זו חוק הויתור. בהודעותו הרשמית על הויתור אמר אדוארד כך: איני מוצא אפשרות לשאת את נטל האחריות הכבד, ולמלא את חובותיי כמלך, כפי שברצוני לעשות, ללא העזרה והתמיכה מצד האישה אותה אני אוהב. (רומנטי!) ברמת העקרון הוא יכול היה להתחתן איתה ולהישאר מלך אבל זה היה מחייב את התפרקות הממשלה כי לפי החוק הבריטי המלך חייב לנהוג בעצת יועציו והם ייעצו לו לא למסד את הקשר ואמרו שהעם הבריטי לעולם לא יקבל את וואליס כמלכה.



כתב הויתור משנת 1936:
instrument of abdication-I edward the eighth of great britain, ireland and the british dominions beyond the seas, king, emperor of india, do hereby declare my irrevocable determination to renounce the throne for myself and for my desendants, and mt desire that effect should be given to this instrument of abdication immediately.


אדוארד ו-וואליס כדוכסים בצרפת, 1951 (הבחינו בכפפות הלבנות ההכרחיות בשנות ה 50, ואיזה מותניים צרות!)

במהלך שנות מלחמת העולם השנייה קושרו אדוארד ואשתו למפלגה הנאצית ונפוצו שמועות שאומרות שהוא היה אמור להיות שליט הבובה של הנאצים על בריטניה לאחר כיבושה על ידם. בנוסף נטען על ידי הביוגרף של המלך שבין בני הזוג שררו יחסים סאדו-מזוכיסטיים, כאשר אדוארד נשלט לחלוטין ע"י אשתו.

המלך ג'ורג' השישי (המגמגם)

1895-1952, ג'ורג' השישי, אחרון קיסרי הודו עד לעצמאותם ב 47 והאחרון שנשא בתואר מלך אירלנד עד ליציאתם לעצמאות ב 49. ג'ורג' השישי הוא בעצם השם שאימץ הנסיך אלברט, אחיו הצעיר של אדוארד, בטקס ההכתרה. הוא עלה לכס המלכות כחצי שנה בלבד לאחר מות אביו ולאחר חתימת אחיו הבכור על כתב ויתור. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצי הבריטי ולאחר מכן למד מדע הדינה כלכלה והיסטוריה. הוא נישא לאליזבת שבתחילה סירבה להינשא לו בטענה שהיא סולדת מאורח החיים המלכותי כי הוא ימנע ממנה אי פעם להתנהג ולהביע דעות בהתאם לרצונה החופשי. אלברט השבור הכריז שלעולם לא ישא אישה אחרת מלבדה וכעבור שנתיים התרצתה אליזבת והנישואים מומשו.

ג'ורג' השישי ביום חתונתו לאליזבת. מימין ג'ורג' החמישי והמלכה מרי.(שמלת הכלה וכיסוי הראש אופייניים לשנות ה 30)

נפנופי יד מלכותיים!

לזוג נולדו 2 בנות- אליזבת המלכה הנוכחית ומרגרט. אשתו של גורג' השישי כונתה בעקבות זאת אליזבת המלכה האם.
ג'ורג' השישי עלה לשלטון בשנת 1937, הימים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ותקופה בה בריטניה היתה צריכה מנהיג חזק להתאחד מאחוריו. ג'ורג' היה חסר בטחון ומגמגם וידע שעליו לטפל בבעיה זו. בעקבות סדרת מפגשים עם מטפל הצליח להתגבר על הבעיה ולחזק את האומה כשנשא נאום רדיו בוטח וסוחף.

זה לפחות מה שאומרים בפרסומים לקראת הסרט. לא מצאתי ברשת שום תיעוד אחר לגמגום שלו. התחקיר הקצר הזה על בית המלוכה היה מרתק בעיני! מקווה שגם לכם היה מעניין.

אשמח לקבל תגובות מכולם וממי שכבר ראה את הסרט או מכיר את הנושא ממקור מהימן יותר- במיוחד!