אופנת ימי הביניים- שמלת בליאוט

עומס יתר בחיי האישיים הרחיק אותי לאחרונה מהבלוג האהוב שלי (שעמית לעבודה קרא לו היום- "כי זה מעניין רק אותי")
עם שתי עבודות, שני מעברי דירה וניסיון להגיש פרויקט גמר בלימודים זה פשוט לא הותיר זמן לערוך ולסכם את הדברים שמעניינים אותי. בכל אופן, מאז שעברתי דירה עדיין לא מצאתי תמונה מתאימה לחדר שינה. וכך, בעודי מדפדפת באחד מבלוגי העיצוב החביבים עלי נתקלתי בתמונה הזאת:





















התמונה מדגימה שימוש בחיפוי קירות נועז, אבל מה שמשך את תשומת ליבי היו התמונות הגדולות האלה, של מלכים ו/או קדושים מימיי הביניים- בדיוק מה שאני אוהבת!
החיפוש שלי אחר תמונות מלכים וחתונות מימי הביניים העלה שלל נאה וגם שמתי לב לסגנון שמלה אחד שחוזר ברבות מהן. שמלה עם שרוולים ארוכים שנשפכים עד לרצפה שאני זוכרת מהאגדות שהקריאו לי כילדה.
שמלה כזאת נקראת שמלת בליאוט























שמלה זו שלטה באופנה באירופה של המאה ה- 11 עד למאה ה- 14, באזורים שהיו תחת השפעה צרפתית.

השמלה נתפרה ממשי עדין ונקשרה סביב הגוף בשרוכים שהתחילו בצידי הירכיים ועלו בבית השחי ועד למרפק- כך השיגו את מראה השרוול הצמוד בחלק העליון של הזרוע.

קשירה זו גם יצרה מראה של קפלים רוחביים עדינים באזור המותן ובזרוע. מראה הקפלים הפך אופנתי מאוד וכדי להשיג אותו הקצו יותר בד בחלקים של הטורסו והשרוול- כנראה כבר אז גילו את האפקט מטשטש השומנים שהקפלים יוצרים. הגזרה עצמה עשויה משולשים וריבועים. התפר הקדמי (והאחורי) נועדו לאפשר לתפור בהם עוד משולשים- כדי ליצור נפח רב יותר לחצאית.

הבליאוט היא בעצם שמלה עליונית שנלבשת מעל שמלה תחתונה צמודה בעלת שרוול ארוך שנקראת קירטל (kirtle). מומלץ שהשמלה התחתונה תהיה בצבע מנוגד לזה של העליונית כדי ליצור מראה משובב עין ולב.

הנה כמה דוגמאות מקסימות לפאר המדובר:

















































שמלה מימינו שנתפרה לפי ההנחיות

















בציור המפורסם של ואן דייק, קירטל כחול ובליאוט ירוק


















שילוב מונוכרומטי של שמלות

ועוד תוספת קטנה כי זה באמת מיוחד- טבעות נישואין יהודיות בימי הביניים:

פוסט קצר הפעם, ומרובה תמונות..

אז מה דעתכם על השמלות? הייתם רוצים שהאופנה הזאת תחזור?

אני כן!

גן עדן וגהנום באיסלאם

הפוסט השלישי, האחרון והמעניין ביותר בטרילוגיית איסלאם - הדרך הבטוחה להגיע לבורדל של אללה! אבל רק אם אתה גבר.

גן העדן והגיהינום באיסלאם

הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר באסלם היא להיכנס לגן העדן של אללה ולחיות שם לנצח. ביום תחיית המתים יעלה אללה את המתים מקברם ויסלח למאמיניו על כל חטאיהם - הם יזכו להיכנס בשערי גן עדן רק משום אמונתם בקוראן ובמוחמד. אנשי הדתות האחרות ישרפו באש הגהנום. המתים יעלו מקברם ערומים ובלתי נימולים.

כאשר שאלה עיישה את מוחמד בעלה האם הגברים והנשים יעמדו עירומים יחדיו, והאם יביטו אלה על אלה, התרעם וענה לה שהמאורע יהיה חשוב מכדי שיתפנו לכך.

קטע מציור המתאר את יום הדין, סוף המאה ה 19. מוחמד מימין רכוב על סוס

ספרות החדית' האסלאמית היא קובץ סיפורים ואנקדוטות מחייו של מוחמד. סיפורים אלה עברו מפה לאוזן עד לעד הראשון שהיה נוכח באירוע, ועל פיהם ניתן ללמוד על הביוגרפיה של מוחמד וימי האיסלאם הראשונים. מסיפורים אלה ומהקוראן אפשר להבין את התפתחות תפיסת גן העדן והגיהינום בקרב המוסלמים הראשונים. הפעם הראשונה בה חוזה מוחמד במראות גן העדן היא בתחילת ימי התנבאותו במכה, בזמן שהיה ליקוי חמה. ליקוי החמה משבש את סדר הטבע, ומספק אפשרות עבור מוחמד לחזות בטבע שמעבר לטבע- גן העדן, כפי שמספר החדית' הבא:

"there was an eclipse of the sun and the Messenger of Allah, may Allah bless him and grant him peace, prayed, and the people prayed with him for a long time. by the time he finished the sun had appeared. (…) They said ‘Messenger of Allah, we saw you reach out for something while you were standing here and then we saw you withdraw.’ He said, ‘I saw the Garden and I reached out for a bunch of grapes from it, and if I had taken it you would have been able to eat from it for as long as this world lasted. Then I saw the Fire – and I have never seen anything more hideous than what I saw today – and I saw that most of its people were women"

מוחמד רכוב על בוראק, לצידו המלאך גבריאל שמראה לו את הגיהנום
בציור הנשים תלויות מלשונן - עונש על רכלנות. השד השחור אחראי על הלהבות

בעקבות חזיונות אלה התעוררה בלב המאמינים המוסלמים לראשונה אמונה דתית בגמול ועונש לא בעולם זה, אלא בעולם הבא. זמן מה לאחר מכן, בסביבות שנת 622 , מוחמד מצליח לא רק לראות את העולם הבא, אלא ממש לבקר בו. מאורע זה שהוא מהותי ביותר לאמונה המוסלמית קרוי "המסע הלילי" ובו מוחמד נלקח על גבי חיה פלאית למסע בגן העדן ובגיהינום. בספרות החדית' מופיעות גרסאות רבות ושונות למסע לילי זה. כך מתואר סיפור המסע באחד מהם:

לילה אחד המלאך גבריאל מעיר את מוחמד, ומרכיב אותו על גבי חיה פלאית הקרויה בוראק- חיה המתוארת כסוס בעל כנפיים, ולעיתים בעל ראש טווס. מוחמד, רכוב על בוראק ומלווה במלאך גבריאל מגיע לירושלים שם הוא פוגש במשה, אברהם וישו. הוא מוביל אותם בתפילה. לאחר מכן מוצגים בפניו 3 כלים – אחד מלא ביין, אחר במים, והשלישי בחלב. הוא שומע קול שאומר לו שאם יבחר במים – הוא ומאמיניו יטבעו, אם יבחר ביין – הוא ומאמיניו יטעו בדרכם. הוא בוחר בחלב, הנביאים האחרים מאשרים את בחירתו והוא ממשיך במסעו בגן העדן והגיהינום. המראות שרואה מוחמד במסע זה מספקים פירוט רב על החיים המצפים למאמינים ולחוטאים. הגיהינום מתואר כמקום המספק לכל אחד מהחוטאים עונש ספציפי על פי החטא שחטא, למשל כך הוא מתאר את העונש לגברים שחטאו ביחסים עם נשים אסורות, ונשים שהולידו ממזרים :

“Then I saw men with good fat meat before them side by side with lean stinking meat, eating of the latter and leaving the former. There are those who forsake the women that God has permitted and go after those he has forbidden. Then I saw women hanging by their breasts. These were those who had fathered bastards on their husbands.”

נשים תלויות משדיהן, עונש על שנתנתו לבעליהן לגדל ילדים שהרו לגברים אחרים

בתחילה חזיונות אלה התקבלו בחשדנות רבה על ידי אנשי מכה כפי שמעיד החדית' הבא:

“You know that no people are more short of land and water, and live a harder life than we, so ask your Lord, who has sent you, to remove for us these mountains which shut us in, and to straighten out our country for us, and to open up rivers like those of Syria and Iraq (…) if they say you are speaking the truth, and you do what we have asked you, we will believe in you, and we shall know what your position with God is, and that he has actually sent you as an apostle as you say.”

מסיפור זה אפשר להבין דברים חשובים ורקע להתפתחות האמונה בגן העדן באיסלאם. ראשית, הערבים במכה חיו באזור צחיח, ללא נהרות כלל, הם מבקשים לעצמם נהרות כמו בסוריה ובעיראק, וכך הם מדמיינים את גן העדן- לא כמקום המייצג מציאות רוחנית כפי שהוא מצטייר באופן כללי בנצרות, אלא כמקום פיזי ממש ובו תנאי אקלים שונים מאלה בהם הם רגילים לחיות. גן העדן מצטייר בדמיונם לא כמטאפורה למציאות רוחנית שונה, אלא כמציאות פיזית אלטרנטיבית לחיי המדבר. שנית, אנשי מכה הם ספקנים בקשר לאמיתות נבואתו של מוחמד, אך אינם מבטלים אותה לחלוטין. הם מבקשים סימן קונקרטי כדי שיוכלו לדעת שנבואתו אמת. זאת הקרקע הראשונית שעליה תתבסס מאוחר יותר, בעקבות הצלחתו הצבאית של מוחמד, האמונה בגן העדן והגיהינום, ותתקשר אל תפיסת המלחמה.

מוחמד מבקר בגן עדן. סביבו נשות המקום השרותיות

חיי גן עדן

בגן העדן 8 מדורים - המקומות הטובים ביותר שמורים עבור הנביאים ואלה שטבחו בכופרים. בגן העדן זורמים נהרות של חלב ומים, דבש טהור וגם יין, שאסור לפי ההלכה המוסלמית בעולם הזה. מפלים של כל אלה משמיעים פכפוך נעים ושם יטבלו המאמינים לנצח נצחים- זה הניצחון הסופי הם כותבים. המאמינים בדרגות הנמוכות יותר של גן העדן יראו את יתר מדורי גן העדן כפי שאנו מביטים על הכוכבים בשמיים.

מוחמד בתעופתו לשמיים
פוגש את נשות גן עדן. פרס 1540

בגן העדן יהנו המאמינים ממנוחה פסיבית. הם יבלו את זמנם בישיבה בצל עצים, על ספות מפוארות ורקומות, ישתו מהנהרות ויאכלו מהפירות. יין רב יוגש להם ע"י נערים יפים כמו פנינים (כך במקור). היין לא יכהה את החושים ולא יגרום להנגאובר. לכל אחד יהיה אוהל ענק שיאפשר שמירה מקסימלית על הפרטיות. בגן עדן יש רחוב אליו ילכו המאמינים כל יום שישי והבריזה שתגיע מהצפון תבשם אותם ואת בגדיהם בריח מתוק ותוסיף ליופיים ולחיותם. יש שם גם עצים כה גדולים שלרוכב על הסוס המהיר ביותר ידרשו 200 שנים כדי להקיף את הצל שעץ כזה מטיל. המאמינים יהיו לבושים בבגדי משי ירוק עם עיטורים כסופים. הנכנסים בשערי גן העדן יעברו שינויים גופניים רבים- פניהם ישתנו- הן יהיו זוהרות כמו הכוכבים בשמיים, גם גופם ומערכת העיכול שלהם יעברו שינוי רב- לא יהיו יותר הפרשות גופניות והם מדגישים שהם לא ירקו יותר ולא יסבלו מנזלת.

“The members of the first group that would be admitted to the paradise would have their faces as bright as the full moon during the night. They would neither spit nor suffer catarrh, nor void excrement. They would have their utensils and their combs made of gold and silver and the fuel of their braziers would be aloes and their sweat will be musk and every one of them would have two spouses (so beautiful) that the marrow of their shanks would be visible through the flesh. There would be no dissension amongst them and no enmity in their hearts”.

נשות גן העדן- houris

האטרקציה המרכזית בגן העדן של מוחמד הן ההוריס- נערות יפהפיות עם חזה גדול וכולן בנות אותו גיל- 16. הנערות נוצרו במיוחד למטרת תענוגות גן העדן (הן לא נשים שחיו בעולמנו ומתו). כולן בתולות, בעלות עיניים כהות ורחבות, עורן שקוף והן כמו פנינים בצדפה. הן ביישניות וענוגות, מרכינות ראשן תמיד, אך אוהבות חברה. איש מעולם לא נגע בהן לפני המאמין. 

במקומות מסוימים נאמר שכל מאמין יקבל 2 כאלה, במקומות אחרים נכתב שכל מי שמת למען האיסלם יקבל 72 ובמקומות אחרים ההפרזה פרועה ממש ומדברת על כמות בלתי נתפסת- יותר מביליון וחצי הוריס לכל אחד (לפי חישוב שכל מאמין יקבל 70 אוהלים, בכל אחד 70 חדרים, בכל אחד מהם 70 ספות ועל כל ספה 70 שטיחים ועל כל שטיח ישבו 70 בתולות) ולכל מאמין תהיה גם אונות מספקת כדי לבעול כל אחת מהחברות החדשות- והשפיכה תהיה ענן של רוח מבושמת וגם תתן הרבה מרץ במקום להרדים. אה כן וכל אורגזמה תימשך 600 שנים!!

ההוריס בגן עדן, רכובות על גמלים

GELEMANS
אלה נערי גן עדן יפים וצייתנים שישרתו את המאמינים ואיתם יוכלו לעסוק במעשי סדום. כל מאמין יקבל בין 1000 ל 80,000 נערים עבדים שכאלה.

חיי הגיהנום

הגיהינום מחולק ל- 7 מדורים. ההבדל בין המדורים הוא בגובה להבות האש שמתקיימות בהם- מאש המגיעה לגובה הקרסוליים ועד להבות אש שמכסות את כל הגוף. החוטאים הגדולים ביותר הם ההינדים משום שהם עובדי אלילים. פסליהם ישרפו בגיהנום וישמשו כדלק לאש הגהנום. היהודים והנוצרים בגלל שאינם עובדי אלילים יגיעו למקומות נוראים פחות. אללה יצמיח מחדש את עורם של החוטאים כדי שימשיכו לנצח נצחים להישרף ולסבול כאילו זאת הפעם הראשונה. אנשי גן העדן יהיו מודעים לסבל שעוברים החוטאים וזה רק יוסיף להנאתם הנצחית. מוחמד מספר כי רוב יושבי הגהנום הן נשים, וזאת בשל חוסר צייתנותן לבעליהן.

נשים נענשות בגהנום - תלויות משיערן. לפי מוחמד רוב אוכלוסית הגהנום מורכבת מנשים

כשקראתי את תאורי גן העדן מצאתי תאור שחוזר כל הזמן ולא הצלחתי להבין:

as for the righteous, they shall surely triumph. Theirs shall be gardens and vineyards, and high-bosomed maidens for companions: a truly overflowing cup”

למישהו יש רעיון מה מקור הביטוי הזה- כוס שעולה על גדותיה? זה אמור לסמל תענוגות שאין להם גבול?

עד כאן בנושא האיסלם לבינתיים. אני מרגישה שלא מיציתי כלל ושכתבתי בצורה חד צדדית. אני עדיין קוראת את הספר "לא אשנא" שכתב רופא ערבי מעזה והוא מביא שם צדדים שונים של האיסלאם, למשל את חשיבות ההשכלה בקוראן, לפיו אדם משכיל הוא טוב יותר מאדם אדוק. בכתיבת הטרילוגיה השתמשתי בחומר רב שתרגמתי ממאמר של פרופסור הודי, מן הסתם דבריו מושפעים מהאיבה השוררת בין ההינדים למוסלמים.

התיאורים של גן העדן האיסלמי מאוד מפתים. הם הזכירו לי את הספר כוחו של הלא מודע, שמדבר על לדמיין בצורה מוחשית ככל האפשר את הדברים שאנחנו רוצים שיקרו לנו. מה המשמעות לגבי כוחו של הלא מודע שלנו אם לנוודים הערבים במדבר כל החשיבה החיובית הזאת על פארקים ירוקים עם נהרות לא עזרה?

מעציבה חוסר ההתייחסות לנשים בגן עדן. איזה אינטרס יש להן ללכת להתפוצץ בשם הדת? מה הן כבר יקבלו? ואם היא פוצצה את עצמה כדי להרוג כופרים ולפני זה בגדה בבעלה? מה יהיה איתה אז??

לסיכום גן העדן המוסלמי כפי שאני מכירה אותו כעת הוא לא מקום רוחני ושונה מהותית מעולמנו אלא פשוט מקום פיזי אחר, שהוא מקסים, עם מזג אויר נעים ואוכל טוב וגם התנהלות שמזכירה בית זונות - ממש כמו גברים מערביים שטסים לתאילנד ומנצלים את המקומיות. אבל בעיקר גן העדן המוסלמי הוא עלבון גדול מאוד לנשיות.

ראשית האיסלם

כפי שהבטחתי- פוסט המשך בנושא איסלאם- גן עדן וגיהינום. מפאת אורך היריעה פיצלתי את הפוסט הזה לשניים. הראשון בו אתם נמצאים כעת מדבר על מוחמד והתהוות האיסלם כדת והבא ירחיב על תפיסת גן העדן והגהנום.

מוחמד במסעו הלילי על סוסתו הפלאית

ראשית האיסלאם, חיי מוחמד, 570-632

מוחמד, נביא האיסלאם, נולד בעיר מכה בשנת 570. אביו מת עוד בטרם נולד ואמו מתה כשהיה ילד קטן, לפיכך גדל מוחמד בבית סבו. בשנות ה-20 לחייו, נישא מוחמד לח'דיג'ה, אלמנה עשירה כבת 40 שעסקה במסחר. מוחמד לא נשא אישה אחרת כל עוד ח'דיג'ה הייתה בחיים והיא הייתה הראשונה שהאמינה בשליחותו. באותה עת היתה מכה מרכז ערבי מסחרי פגאני שבו שלטו מספר שבטי סוחרים. המציאות הכלכלית של אותה תקופה יצרה עולם שבטי, מפולג וחומרני, עם הבדלי מעמדות גדולים, אי צדק חברתי ותחושת מרמור של המעמד הנמוך כלפי קומץ הסוחרים אשר בידיהם רוכז רוב ההון. מוחמד חש חוסר נחת מהמצב החברתי שסביבו והרבה להתבודד בהרים. בשנת 610 כאשר מוחמד בן 40 הוא מתחיל לראשונה להתנבא ומספר על כך לקרוביו.

המלאך גבריאל מתגלה לראשונה למוחמד, 1307, פרס.

בהדרגה נאספה סביבו עדת מאמינים ובאותו זמן המלאך גבריאל ממשיך להעביר לו דברי אלוהים (פסוקי קוראן) אשר נשמרו בעל-פה על ידי מאמיניו, ורק בימי הח'ליף עת'מאן בן עפאן הועלו על הכתב. בשנת 621 חולם מוחמד כי המלאך ג'יבריל פקד אותו בלילה, ולאחר שערך לו טקס טהרה, הרכיב אותו על בהמה פלאית ומהירה מאוד ששמה אל-בוראק. עוד באותו לילה הגיעו אל מקום שמכונה מסגד אל-אקצא (שזוהה מאוחר יותר עם הר הבית בירושלים, ומכאן שמו של המסגד על הר הבית). משם הוביל אותו המלאך ג'יבריל אל שבעת הרקיעים, שם פגש את אברהם אבינו, משה רבנו וסלבס אחרים מהתקופה. ברקיע השביעי פגש את אלוהים וקיבל ממנו את המצווה להתפלל חמש פעמים בכל יום. עוד באותו הלילה חזר מוחמד למכה, וגילה שמיטתו עוד חמה. סיפור זה מכונה לילת אל-אסראא ואל-מעראג'. חוויה דתית זו היא המקור הראשי לתפיסת העולם הבא המוסלמית.

מוחמד רכוב על כתפי המלאך גבריאל (מצחיקי) מגיע לשערי גן עדן, איור מ 1360

הפופולאריות של מוחמד ושל התנועה הדתית החדשה שייסד לא מתקבלות יפה על ידי הסוחרים הראשיים במכה- גם משום שתפיסתו הדתית מבקרת את הדרך שבה הם מנהלים את עסקיהם הכלכליים, וגם משום שהוא צובר כוח פוליטי וקיים חשש שהוא יפלס לעצמו דרך להיות מושל מכה, ובכך מאיים על מעמדם של הסוחרים. המתח הגואה בין מוחמד ומאמיניו לבין סוחרי מכה מתגבר עד כי קיים חשש ממשי לחייו אם ימשיך להפיץ את רעיונותיו.

מוחמד פוגש את ישמעאל ויצחק בגן עדן, איור מ1436

בשנת 622 מתרחש אירוע מכונן באיסלאם – בשעת לילה מוחמד עוזב במפתיע את מכה, הוא מתחבא במערה בקרבת העיר למשך מספר ימים, ואז ממשיך לעיר מדינה ושם מוצא מקלט לעצמו ולמאמיניו. שנה זו משמשת לתחילת הספירה המוסלמית. אחרי כחצי שנה במדינה, מוחמד מתחיל לשלוח משלחות הידועות בערבית בשם razzia . זו היתה פעילות נפוצה באותה תקופה בין שבטים יריבים, ועיקרה היה שליחת כוח גדול כדי להפתיע שיירה של שבט אויב העוברת באזור מבודד לשם גניבת גמלים או כבשים.

בשנת 624 התרחשה תקרית מעניינת שהעמיקה את הקרע בין מכה למדינה, ושנודעה אחר כך בשם ‘Raid to Nakhla’ כאשר מוחמד שלח משלחת כזו כדי לבזוז קרוואן שעבר ליד מדינה בדרכו למכה. מכיוון שהדבר התרחש בחודש מסוים שבו על פי אמונת הערבים היתה אסורה שפיכות דמים, רכשו המוסלמים את אמון השומרים והצטרפו אל הקרוואן. ואז, במפתיע וכנגד האיסור הרווח, תקפו המוסלמים את השומרים והובילו את הקרוואן לעבר מדינה. על אף התגובות הקשות במדינה על המעבר על איסור שפיכת הדם בחודש הקדוש, מוחמד מחליט לחלק את השלל, ומתרץ זאת כפעולת תגמול צודקת של המוסלמים כנגד רודפיהם.

הצלחה ראשונה זו של המוסלמים כנגד אויביהם ממכה חיזקה את ביטחונם, וחודשיים אחר כך מוחמד מרכז כוח גדול יותר של 300 מוסלמים כנגד קרוואן נוסף בדרכו למכה אשר מוגן על ידי 900 איש. בקרב זה , שנקרא 'קרב בדר', נחלו המוסלמים ניצחון מזהיר על אנשי מכה, כאשר הם גורמים ל 50 הרוגים ומצליחים לקחת 70 שבויים. קרב זה ייזכר במסורת המוסלמית כסמל לגבורה, וכאות לכך שמוחמד הוא נביא אמת ושאלוהים עומד לצד המוסלמים.

בשנת 625, כשנה לאחר קרב בדר, נערך "קרב אוחוד"- בסביבת העיר מדינה נאספים כוחות של 3000 איש מהעיר מכה נגד מוחמד ואנשיו אשר מנו כ 700 איש. בקרב זה התוצאות אינם לטובת המוסלמים, אם כי לא הפסידו הפסד מוחץ. מוחמד נפצע, ו 75 מוסלמים נהרגים. לשני קרבות אלה היתה השפעה רבה בעיצוב התודעה הדתית של המוסלמים הראשונים. בקרב בדר התחזקה אמונתם בדרכם הדתית, והתפיסה שהניצחון הושג להם בגלל חוזק האמונה. לאחר קרב אוחוד הועלו שאלות תיאולוגיות רבות על מהות ההפסד, והתעצבה התפיסה שחללי קרב זה קיבלו את גמולם על מסירותם בעולם הבא.

מוחמד מכוסה פנים חוצה את הירח לשתיים. איור פרסי מהמאה 16. שימו לב לזווית הפנים כשהם מביטים השמיימה. מתה על ימי הביניים!! מי צריך פרספקטיבה בכלל.

במשך השנתיים הבאות מאז קרב אוחוד אספו אנשי מכה 10,000 איש כדי להכניע את מוחמד ומאמיניו באופן סופי. כוחות אלה מרוכזים מחוץ לעיר מדינה ומטילים עליה מצור. הטלת מצור הינה יוצאת דופן בלוחמה הערבית ואנשי מכה הפכו לחסרי מנוחה, סכסוכים פרצו בין השבטים השונים, ומזג האויר הפך לקר במיוחד – כל אלה תרמו לכך שיום אחד התפרקה הברית ונשבר המצור. 10,000 האנשים חזרו למכה מבלי שהצליחו לנצח את מוחמד, ובכך למעשה ניסיונם האחרון להביס אותו נכשל. בעקבות כישלון המצור כוחו הפוליטי של מוחמד עלה, הצטרפו אליו עוד מאמינים, ובשנת 630 הוא יצא לעבר מכה כשהוא מלווה בצבא של 10,000 איש. הוא כובש אותה ללא כל מלחמה.

בשנים אלה התגבשה גם התפיסה הדתית של ה"ג'יהאד"- הקרבות השונים שהתפתחו מתרבות הלוחמה השבטית, שבאו לידי ביטוי בבזיזות הקראוונים השונות, התמסדו לרעיון של לוחמה דתית. ככל שאוחדו עוד ועוד שבטים תחת מוחמד, התחזק הצורך בהפניית אנרגיית הלוחמה שבה היו רגילים, כלפי חוץ- כלפי אותם שבטים שנחשבו ל"כופרים". כך התרחבה שליטת מוחמד על עוד ועוד שבטים, עד שבשנת 632 בריאותו הדרדרה עד למותו הפתאומי מבלי שהספיק למנות יורש (היו לו רק בנות למרבה הזוועה).

יש לציין שעולמו הרוחני של מוחמד הושפע מהדתות המונותאיסטיות- בעבודתו כסוחר הצטלבו דרכיו עם סוחרים יהודים ונוצרים. בתחילת דרכו בעיר מדינה ניסה להתקרב אל היהודים ולשכנע אותם בצדקת דרכו, ולשם כך אף חוקק חוקים ברוח היהדות כגון: תפילה לכיוון ירושלים וצום ה"עשורה" המקביל לצום יום הכיפורים, אך לאחר שלא נענו להטפותיו שינה מוחמד את החוקים והסית בנאומיו נגדם, כמו למשל האשמתם בזיוף הכתבים הקדושים. מוחמד ראה עצמו כממשיכם של הנביאים העבריים ושל ישו. שלא כישו, שהנוצרים טוענים שהוא בן האלוהים- התגלמות האלוהים על פני אדמות, מוחמד מדגיש את היותו אדם בשר ודם. הוא דוחה את השילוש הנוצרי ורואה בישו עוד נביא בשרשרת, שמוחמד עצמו הוא החוליה האחרונה בה, החוליה הסופית והמושלמת .

לאחר מוחמד - קרבות הירושה - הכליפים ישרי הדרך
מותו של מוחמד גרם לזעזוע גדול במכה והמאבק על הירושה החל מייד. מכיוון שעל פי נבואתו, מוחמד נועד להיות אחרון הנביאים והוא לא דאג להעביר את השלטון בצורה מסודרת לפני מותו, היורש יכול היה להיות באופן תיאורטי כל אחד מהמוסלמים. כאשר מוחמד עוד במיטתו ומקורביו דואגים לסידורים אחרונים לקבורה, מתנהל באותו החדר ויכוח מי יהיה מנהיג האיסלאם הבא.

מבכים את מותו של מוחמד

הויכוח עורר מחדש את המתחים הישנים בין תומכי מוחמד מהעיר מכה, לבין תומכיו בעיר מדינה והיה חשש שיגלוש למאבק אלים, אך ברגע ספונטני במהלכו תפס עומר את ידו של אבו-בקר ולחץ אותה. שאר הנוכחים עשו כדוגמתו, וכך נבחר הכליף הראשון של האיסלאם. אבו-בקר המשיך ללחום את מלחמות האיסלאם כנגד הכופרים, הרגיע את המהומות שפרצו לאחר מות מוחמד, וכעבור שנתיים בשלטון חלה ומת. לפני מותו הספיק להעביר את השלטון בצורה מסודרת לעומר. עומר, הכליף השני, שלט במשך 10 שנים. הוא נודע כאיש קשוח וחמור סבר שהיה מסתובב ברחובות העיר כשבידו שוט. במהלך שלטונו המשיך להרחיב באופן ניכר את שטחי האימפריה האסלאמית. יום אחד הוא הותקף על ידי עבד פרסי מבין עבדיו, תקיפה שייתכן שהיה לה מניע אישי לנקמה, או שהיתה חלק ממזימה פוליטית. בזמן גסיסתו הספיק להעביר את השלטון לוועדה של שישה אנשים שתקבע את הכליף הבא. ועדה זו התלבטה בין עות'מן בן עפאן – מקורב למוחמד, לבין עלי בן אבי טאלב- דודו של מוחמד. לבסוף נבחר עות'מן בן עפאן להיות הכליף השלישי. שלטונו של עות'מן נמשך 12 שנים, משנת 644 ועד 656 ובמהלכו גבולות האימפריה המשיכו להתרחב, אך גם הועמקו המחלוקות הדתיות והפוליטיות, והאופוזיציה לשלטונו גדלה מאוד. רפורמות שונות שהנהיג ללא הצדקה ומבלי שתתקיים להם תמיכה בתוך הקוראן, כמו גם ניהולו הכלכלי שריכז את מרבית העושר במכה ומדינה גרם להתמרמרות החיילים המוסלמים ששירתו בחזית וסיכנו את חייהם מבלי שניצחונם הביא להם דבר. האופוזיציה גדלה במדינה עד לכדי פריצת מהומה, אבנים נזרקו על עות'מן במסגד, ועל ביתו הוטל עוצר על ידי המפגינים. לאחר זמן מה הצליחו המפגינים לפרוץ אל תוך ביתו של הכליף ורצחו אותו, רצח אשר גרם לסקנדל בעולם המוסלמי.

ציור לא מוכר של מוחמד שפורסם בבלוג ע"י אקדמאי אירני

עלי בן אבי טאלב, אשר שמר על מרחק מהפרשה אם כי לעיתים דיבר בזכות המורדים, נבחר מיד לשמש ככליף הבא. הקרע בעולם האיסלאמי מעמיק – זמן קצר אחרי מינוי עלי לכליף יוצאים מהעיר מדינה כמה מתנגדים וחוברים לעיישה- אלמנתו של מוחמד. יחד הם מובילים התנגדות למינוי עלי ככליף. העולם המוסלמי מתחיל להתחלק לשני צדדים- צד אחד תומך בעלי ככליף, ומעניק לגיטימציה לרוצחי עות'מן וצד אחר מבקש להעניש את הרוצחים. הדברים מגיעים לידי כך שצבאו של עלי יוצא להיפגש עם צבאו של מועאויה מושל סוריה כדי להכריע את הסוגיה במלחמה. כאשר הם נפגשים הם מחליטים להיעזר בקוראן ולקבוע על ידי שופטים אם רציחת עות'מן היא לגיטימית בהתחשב בצורת שלטונו. לאחר חודשים של בחינת המקרה, השופטים שנבחרו פוסקים נגד עלי ומבקשים להעניש את רוצחי עות'מן. בינתיים, בתוך מחנהו של עלי גוברים קולות ההתנגדות, וקבוצת מוסלמים אשר מתנגדת לרעיון שבני אדם ישפטו את דבר האלוהים עוזבת את המחנה. הפיצול מעמיק, וקבוצה זו שבעתיד תהפך לפלג מתנגד לאיסלאם האורתודוכסי קרויה ח'וארג', מילולית "אלה שפרשו". עלי לא מקבל את פסיקת השופטים לטובת מועאויה, אך לפני יציאתו למאבק הוא מבקש לטפל במורדים בתוך מחנהו. הם אינם נשמעים לו, והוא טובח את כולם. טבח זה, בנוסף לאי קבלתו את פסיקת השופטים לאחר שהסכים לכך בתחילה, גורמים לכך שכוחו במחנה נחלש ורבים נוטשים את צבאו עד כדי כך שהוא אינו יכול להמשיך את מאבקו הצבאי נגד מתנגדו מועאויה. כך ממשיך הקרע בעולם המוסלמי בין תומכי עלי לתומכי מועאויה, עד לרציחתו של עלי במסגד על ידי קנאי מזרם ח'וארג' המבקש לנקום על הטבח.

מוחמד מנתץ את האלילים שהיו בתוך הכעבה- כפי שדווח בפוסט הקודם (מיניאטורה מהמאה ה 11)

מאורעות אלה מהווים את המקור לפיצול בעולם המוסלמי. פלג ה"סונים" כיום היו במקור קבוצת תומכיו של מועאויה, ומתוך תומכיו של עלי התפתח פלג ה"שיעים". מתוך חוסר ודאות וסמכות מוגדרת בעולם האיסלאם צמחה כת החששיון חמש מאות שנים לאחר מכן, כפי שראינו בפוסט הקודם.

רעיון הג'הליה:
משמעו חשיכה או חוסר מודעות. זה המצב ששלט בעולם לפני שהוריד עליו האל את הקוראן. המוסלמים גאים להיות אלה שקיבלו את דבר האל המעודכן ביותר והם בזים לאבותיהם שסגדו לאלים אחרים. איסלם משמעו כניעה ללא תנאים ועל כן מצופה מהמאמין לקבל את התורה כפי שהיא, כטקסט שאינו דורש פרשנויות או חקירה. נראה מוזר שהאל ברא את העולם ואת האדם ואז נתן לו לחיות אלפי שנים באפילה רוחנית לפני שהחליט להעניק לו את תורתו..

ג'יהאד- צורת הסגידה הטובה ביותר

האיסלאם מטיף להסבת כל העולם לדת זו. כל רכוש העולם שייך לאללה ועל המאמינים להשיג את הרכוש הזה עבורו מידי הכופרים- עליהם לרצוח את כל אלה שאינם מוסלמים ללא הבחנה כדי להראות את מסירותם לאל. הם מוזמנים להתענג על הרכוש והנשים של אלה שרצחו. לכן הג'יהאד הוא צורת האמונה הגבוהה ביותר- בעולם הזה מטרתו של המוסלמי היא להרוג, לשרוף, לבזוז, לאנוס ולשעבד והמטרה הסופית היא לעשות כל זאת כדי להיכנס לגן העדן שאללה סידר עבורו. האיסלם לא מטיף לחיות חיים של התחשבות, למידה והתפתחות אלא נותן למאמיניו דף חלק- כל פשע שיבצעו יסלח להם והם יכנסו לגן עדן רק כי האמינו באללה והנביא מוחמד.

בכך אני מסכמת את מה שקראתי, אני לא מומחית לאיסלם ואשמח מאוד אם יהיה כאן מי שיאיר את עיני לאספקטים אחרים של הדת המלחיצה הזאת.

השבוע התפרסם כי נערך במצרים סקר שמצא שרוב העם המצרי בעד ביטול השלום עם ישראל. איך זה גורם לכם להרגיש אחרי שקראתם את עיקרי הדת?

פנתאון vs כעבה

פוסט קצר על הדרך תוך שאני שקועה בכתיבת הפוסט המובטח על האיסלם.. בעודי קוראת על הכעבה במכה והפיכתה למקום קדוש על ידי מוחמד, נזכרתי שכשהייתי ברומא ביקרתי במבנה בעל היסטוריה דומה- הפנתאון. שני המקדשים היו בראשיתם מקומות פולחן אליליים פגאנים ובמאה ה 7 לספירה הוסבו למקומות תפילה מונותאיסטיים.

מוחמד עם כיסוי פנים במרכז, מאחוריו הכעבה

כעבה
נמצאת בעיר מכה שבערב הסעודית , זהו מבנה עתיק דמוי קוביה (כעב=קוביה בערבית) ששימש, לפני שמוחמד גילה אותו, לפולחן אלילי. מוחמד ניקה את הפסל מאליליו והסב אותו למקום קדוש לאיסלאם. לא ידוע מתי בדיוק נבנה אך לפי המסורת בנו אותו אברהם וישמעאל. בזמן שאלה חיפשו אבנים לבנייה הם מצאו אבן שחורה וחיברו אותה לפינת הכעבה. זהו היום החלק הקדוש ביותר לאיסלם. חוקרים מאמינים שמקור האבן במטאוריט שנפל על כדור הארץ אך אין אפשרות לחקור זאת יותר לעומק מפאת קדושת המקום. לפי המסורת המוסלמית האבן הגיעה מגן עדן אבל השחירה בגלל חטאי בני האנוש.

בשנת 629 מגיע מוחמד למכה עם 2000 מאנשיו. הוא מקיף את הכעבה 7 פעמים, נוגע במקלו ב"אבן השחורה" ואומר את השהאדה: "אין אלוהים מבלעדי אללה".

האבן השחורה- פנס כלי טיס או פורטל ליקום מקביל

המצווה לכל מוסלמי היא להגיע לפחות פעם אחת לגעת באבן, להצמיד את גופם לאבני המבנה (זאת כסגולה להינצל מלהבות הגהנום) ולהקיף אותו 7 פעמים נגד כיוון השעון. המבנה מכוסה פרוכת רקומה חוטי זהב שמוחלפת כל שנה בטקס החאג'.

האבן שבורה למספר חתיכות. נזק זה נגרם לה בזמן שנשדדה יחד עם אוצרות נוספים שהיו שמורים בכעבה, בזמן העלייה לרגל של שנת 930 להיג'רה . אחד ממנהיגי עדת הקרמטים תקף את עולי הרגל המוסלמים, הרג רבים מהם ושדד את אוצרות הכעבה וזאת בגלל התנגדותם של הקרמטים לפולחן העלייה לרגל. האבן השחורה הוחזרה למקומה 22 שנים לאחר מכן. כיום שברי האבן מוחזקים יחד באמצעות סרט כסוף העוטף את האבן. במהלך הקפות הכעבה רבים מהעולים לרגל מנסים לנשק את האבן.

מוחמד מתפלל ליד הכעבה בציור תורכי משנת 1595

פנתאון
בערך באותה עת ברומא קיים מבנה המשמש לפולחן אלילי פגאני גם כן- זהו הפנתאון- מקדש כל האלים.

הפנתאון נבנה לראשונה בשנת 27 לפני הספירה, אך היו שריפות בדרך והמבנה הקיים היום הוא משנת 120 לספירה בערך. המבנה עומד שלם עד היום וזהו המבנה העתיק ביותר בעולם שנשמר עם הגג המקורי שלו.

הפנתאון נחשב להישג ארכיטקטוני מדהים משום כיפתו- מדובר בכיפה ענקית ללא קורות תומכות וללא אבן הראשה- במרכז הכיפה נפתח צוהר עגול אל השמיים. אבן הראשה היא החולייה העליונה בקשת והיא זאת שנועלת אותה ונותנת לה יציבות. בימים בהם נבנה הפנתאון לא הצליחו להבין איך הגג עומד יציב ואינו קורס.

במאה ה 7 הוסב שימושו של הפנתאון לכנסייה- בשנת 608 העניק הקיסר הביזנטיני פוקאס את הפנתאון לאפיפיור בוניפקיוס הרביעי שחנך אותו ב-1 בנובמבר 609 כ"כנסיית מרים הקדושה של הקדושים המעונים" (Santa Maria ad Martyres). זאת הסיבה שמאז 835 חוגגים את תאריך זה כליל כל הקדושים. הכנסייה ידועה יותר כסנטה מריה רוטונדה.

הנה לכם שני מבנים עתיקים שנבנו פחות או יותר באותו זמן, שנועדו לאותה מטרה, ששימשו לפולחן אלילי והוסבו במאה השביעית למקומות תפילה מונותאיסטיים והם כל כך שונים זה מזה. פאר האדריכלות הרומית לעומת הפשטות הצורנית הפרימיטיבית במזרח.

כת החשישיון

השבוע התחלתי לקרוא את הספר "לא אשנא" שכתב רופא מוסלמי מעזה ובו הוא מספר על החיים ברצועה. קשה לי לקרוא את הספר כי אני נקרעת בין אמפטיה לכעס. בכל אופן, זה הזכיר לי שלפני שנה קראתי עבודת סמינריון בנושא כת החשישיון שהיא קבוצה איסלמית קיצונית שפעלה בימי הביניים. אותי זה ריתק ממש כי לא קראתי מעולם על האיסלאם לפני כן. באישורו של הכותב ערכתי את העבודה שלו והוספתי עליה דברים שמצאתי ברשת.

חסן אבן צבח-מנהיג ומייסד

כת החשישיון

החשישיון היא כת איסלאמית שפעלה בצפון פרס וסוריה בין המאה ה 11 למאה ה 13. אנשי הכת התפרסמו בעקבות שורה של רציחות פוליטיות שבוצעו מתוך נאמנות עיוורת, חוסר פחד, אכזריות ותחכום רב. חסן אבן-צבאח, מנהיגה של הקבוצה, אימץ את שיטת הרצח כחובה קדושה במלחמתו נגד הטורקים הסלג'וקים ובעלי-בריתם הח'ליפים הפאטמים המצריים. הארגון הסודי שהקים התפשט עד מהרה מערבה לעבר סוריה, שם קיבל כל אחד מיורשיו את התואר הזקן מן ההר. שם הכת מקורו במיתוס שחבריה היו מעשנים חשיש שהשפיע על צייתנותם המוחלטת ואובדן כושר השיפוט האישי. הכת הזו ופעילותה הם גם המקור למילה ASSASSIN שנכנסה לשימוש באירופה של המאה ה 13 בעקבות הסיפורים שהביאו איתם סוחרים וצלבנים מארצות האיסלאם. קורבנותיה העיקריים של הכת היו יריביה הפוליטיים בעולם המוסלמי, אך היו לה גם קורבנות בעולם הצלבני- בשנת 1096 פתחו הצלבנים במלחמה, בברכת האפיפיור, לשחרור קברו של ישו מידי הכופרים המוסלמים. פולשים אלה הפכו יעד לחיסוליהם של הזקן וחבר מרעיו. הראשון והידוע שביניהם הוא קונראד ממונפראט מלך ירושלים (מנישואין למלכה איזבל) אשר נרצח על ידי שני חברי חששין מספר ימים לפני שהוכתר באופן רשמי.

קונראד השני-אציל איטלקי ופעיל במסעות הצלב שנישא לאיזבל- מלכת ירושלים

רצח זה הותיר רושם עז על הצלבנים, בעיקר בשל מסירותם הגדולה של מבצעיו, שידעו שלא יוכלו להתחמק לאחר הרצח ובכך מסרו את חייהם ביודעין לשם ביצוע המשימה. תאורים על הכת ניתן למצוא בכתבי ההיסטוריה המוסלמית וגם בכתבים של צלבנים וסוחרים אירופאים אשר חיו זמן מה באזור פעילות הכת ושמעו עליה בעיקר ממקורות משניים.
ברוקרדוס, נזיר גרמני אשר התגורר זמן מה בארמניה הזהיר בכתב יד שהכין עבור מלך צרפת ב 1332 לקראת צאתו למסע צלב מפני מחסלי החששיון-

"They are thirsty for human blood, kill the innocent for a price, and care nothing for either life or salvation… they transfigure themselves…by imitating the gestures, garments, languages and acts of various nations and peoples… Since indeed I have not seen them, but know of them only by repute or by true writings, I cannot reveal more…”

דיווח נוסף על חברי כת זו מגיע בשנת 1175 מנציב סוריה ומצרים בכתב יד אשר נשלח אל הקיסר פרדריק ברברוסה, ובו מידע על הכת ועל מנהיגה -

"Note, ..there is a certain race of Saracens…called‘Heyssessini’…This breed of men live without law; they eat swine’s flesh against the law of the Saracens,and make use of women without distinction, including their mothers and sisters. They live in the mountains…they withdraw into well-fortified castles(...) They have among them a Master (…) this prince possesses in the mountains numerous and most beautiful palaces (…) In these palaces he has many of the sons of his peasants brought up from early childhood. (…) These young men are taught by their teachers from their earliest youth (…) that they must obey the lord of their land (…) and that if they do so, he , who has power over all living gods, will give them the joys of paradise.”

ההיסטוריון והארכיבישוף וויליאם מצור מתאר את הכת בקצרה בספרו על הצלבנים :

“There is, in the province of Tyre (…) a people who posses ten strong castles (…) their number is about 60,000 or more (…) The bond of submission and obedience that binds this people to their Chief is so strong, that there is no task so arduous, difficult or dangerous that any of them would not undertake to perform it with the greatest zeal, as soon as the Chief has commanded it. (…) at once whoever receives the command sets out on his mission, without considering the consequences of the deed nor the possibility of escape. “

מרקו פולו מספק תיאור ציורי של חיי הכת במבצר הראשי שלה בעמק אלמוט שבצפון פרס, הנמצא בין הים הכספי ומיקום העיר טהראן כיום. חסכתי לכם את התיאור הארוך מפאת אורכו, אך תיאורו של מרקו פולו מדגים עד כמה הצייתנות המוחלטת של החששיון למנהיגם , כמו גם יכולתם הגבוהה להסוואה ולרצח, שבו את דמיונם של האירופאים. במאה ה 12 באירופה הופיעו עוד מספר תיאורים דומים של החששיון, ומנהיג הכת, "האיש הזקן" כפי שכונה, קושר לניסיונות רצח שונים של מנהיגים פוליטיים אירופאים כגון פרדריק ברברוסה וריצ'רד לב ארי. מנהיגים אירופאים שונים הואשמו בקשירת קשר עם ה"איש הזקן" לביצוע חיסולים פוליטיים.

יסוד הכת

חסן אבן-צבאח נולד באמצע המאה ה 11- בפרס, לאחר שנות לימוד רבות החל להעביר את ימיו כמטיף דתי כאשר הוא נודד מעיר לעיר ובהדרגה החל להשקיע את מיטב כוחו באזור מסוים בצפון פרס- אזור הררי שידוע בשם דיילם ובו ישב עם לוחמני ועצמאי שנחשב בעיני שאר תושבי האזור כזר ומסוכן. בעקבות הכיבוש הערבי היה עם זה בין האחרונים להתאסלם, וגם לאחר התאסלמותו המשיך להתקיים כיחידה נפרדת ועצמאית מהאימפריה על ידי שמירתו על מנהגים ומסורות שונות מהאורתודוכסיה האסלאמית. אזור הררי זה ותושביו הלוחמניים משך את תשומת לבו של חסן אבן-צבאח והוא עבר להתגורר בכפר כלשהוא סמוך לשם, כאשר כפר זה משמש אותו כמפקדה ממנה שלח מטיפי דת להטיף לתושבי ההרים. פעילות זו הובאה לידיעת השליט הסלג'וקי באזור וחסן נאלץ לנדוד למקום אחר. בנדודיו באזור הבחין חסן בטירת אלמוט הבנויה על רכס הרי אלבורז.

טירת אלמוט בציור ימי ביניימי טיפוסי כמו שאני אוהבת

מיקומה בגובה 1800 מטר מעל פני הים , והגישה הצרה והתלולה אליה הפכו אותה למטרה אידיאלית לשמש כבסיס שממנה יוכל לנהל את מלחמתו נגד האימפריה הסלג'וקית והוא החליט לפעול לכיבושה. שיטתו היתה כזו: חסן שלח מטיפים שונים להטיף בכפרים בקרבת הטירה, ואחרי שהשיג הצלחה בקרב אוכלוסיה זו, שלח גם מטיפים אל תוך הטירה עצמה. בשנת 1090 חדר חסן אל הטירה במסווה והתגורר שם כך זמן מה. כאשר התגלתה לבסוף זהותו למושל הטירה רוב האנשים שם כבר הומרו על ידי מטיפיו ועברו לצידו. למושל הטירה לא היתה ברירה אלא לעזוב, כאשר חסן משלם לו 3000 דינרים כפיצוי על טירתו. כך הפך חסן אבן-צבאח למושל טירת אלמוט, ממנה לא יצא 35 שנה עד למותו. כעת, ממקום מושבו בטירה, החל חסן בפעילותו כדי להמיר את דתם של תושבי האזור לאיסמעיליה, וכדי להשיג עוד טירות. כך מתאר זאת היסטוריון פרסי את פעילות הכת:

“Hasan exerted every effort to capture the places adjacent to Alamut or that vicinity. Where possible he won them over by the tricks of his propaganda where such places as were unaffected by his blandishments he seized with slaughter, ravishment, pillage , bloodshed and war. He took such castles as he could and wherever he found a suitable rock he built a castle upon it.”

רוב האוכלוסייה באזור פעילות הכת היתה ענייה ומבודדת, מתגוררת באזור צחיח ודל ,וסובלת תחת עול הסלג'וקים. הצלחתו המיסיונרית של חסן היתה גדולה והוא הצליח להשתלט על כפרים וטירות נוספות באזור, כאשר בהדרגה הוא צובר כוח והופך לשליט אוטונומי בלב האימפריה הסלג'וקית. על פי האגדות איתרו חברי הכת נערים יתומים או ממשפחות עניות מוכות גורל וחטפו אותם, תוך שהם מסממים את קורבנם עד לאובדן הכרה. במהלך מספר ימים הוחזקו הנערים במצודת אלמוט, אשר שכנה בראש מצוק המשקיף אל הים הכספי וממנה נשקף יופי חלומי. החטופים הצעירים, מסוממים בעזרת חשיש, טופלו כבני מלכים- הוגשו להם מאכלים ומשקאות עשירים, הם הולבשו בבגדים נקיים ומפוארים ופונקו על ידי עלמות חן רבות.

ציור פרסי מהמאה ה 15 שמתאר את מוחמד בגן העדן לפי האיסלאם

מקץ מספר ימים סוממו שוב הנערים החטופים עד לאובדן ההכרה. הם הולבשו בבגדיהם הישנים והבלויים והוחזרו למקום ממנו נחטפו אל המציאות האפורה והיומיומית. כשחזרה הכרתם הובטח להם כי המקום בו שהו הוא גן עדן וכי רק מאמינים מוסלמים שמותם יהיה מות קדושים- מות הקרבה על קידוש דתם, יזכו להגיע לשם. כך שוכנעו נערי כת החשישיון להפוך למתנקשים מאומנים שהקריבו עצמם על בסיס אמונתם להגיע אל גן עדן ואל 70 הבתולות הממתינות להם שם.

מוחמד בגן עדן עם הבתולות המובטחות

סופם של החששיונים
בשנת 1124 חלה מנהיג ומייסד החששיון חסן אבן-צבאח והחל בהכנות לקראת העברת השלטון בצורה מסודרת. הוא בחר את אחד ממנהיגי הצבא שלו, בוזורגומיד וצירף אליו עוד 3 אנשים שבטח בהם וביקש מארבעתם לשמור על אחדות בהנהגת הכת עד להופעת האימאם הנעלם שיספק להם הדרכה- ונפטר. משם החלה מסכת מפותלת של יורשים והשתלטויות אלימות על הכס.
גורלם של החששיון נחתם כשבשנת 1256 כבשו המונגולים בהנהגת הולגו המונגולי, נכדו של ג'נגיס קאן את פרס. מטרתם היתה להשמיד את כת האיסמאעילים שהיתה ידועה לשמצה כגורם מתנגד ובעייתי באזור. מעוזי הכת נכנעו בזה אחר זה ובשנת 1258 מעוז החששיון האחרון- הטירה ברודבאר- נכבשה, נבזזה ונשרפה. חבריהם בסוריה שועבדו בשנת 1272 על ידי הסולטאן הממלוכי בייברס אשר השתמש בהם כרוצחים שכירים. שארי הפליטים של החשישיון נודעו לימים בשמם המקורי, ניזארים, והם פזורים כיום בארצות רבות מהודו ומדינות ברית המועצות לשעבר ועד לאפריקה המזרחית, ומספרם מוערך בכ-250,000.

זהו, עד כאן על החשישיון.. מה דעתכם?

אני אוהבת את המכתבים העתיקים ואת התאור על איך הונו את הבחורים הצעירים להצטרף לכת. כה הזוי עניין בתולות גן העדן שלהם.. בפוסט הבא אני אפרט יותר על ראשית האיסלאם ועל תפיסת גן העדן והגיהינום אצלם- יהיה מרתק!

תכתבו לי, תחוו דעה ואגב, על איזה נושא הייתם רוצים לקרוא עוד? איזה תחום מושך אתכם- היסטוריה/ אופנה/ אדריכלות/ מוזיקה/ משהו אחר?

בברכת חג שני שמח (וכשר ראשון שלי)

ליאת

ההיסטוריה של המניקור (או ממתי יש לק)

לפני מספר ימים קיבלתי למייל כתבה על עשרת הפרסומות השוביניסטיות ביותר. את עיני תפסה פרסומת משנות ה 70 למכונית חדשה שאמורה לספק חווית נהיגה פשוטה יותר, כלומר שגם נשים יצליחו להסתדר עם הפעילות המורכבת הזאת. בתמונה רואים אישה אדמונית ומבולבלת- אוחזת בהגה בחוזקה עם כפות ידיים מטופחות ברוח התקופה- ציפורניים ארוכות ואובליות משוכות בגוון כתום בהיר. הדיסוננס בין הפנים הנבוכות לציפורניים המהוקצעות גרם לי להביט בתמונה הזו עוד ועוד. ואז התגנבה למחשבותיי התהייה מתי בעצם התחיל כל העניין הזה עם צביעת הציפורניים והארכה שלהם בצורות שונות.

זו התמונה להתרשמותכם.. הטבעות שלה נחשקות ביותר.

צביעת ציפורניים החלה כנראה כבר לפני 5,000 שנה בתרבות המצרית והסינית. לפני כ4000 שנה אפילו מצאו בקברי המלוכה כלי זהב שנועדו לטיפולי מניקור. כדי ליצור את הלק השתמשו הסינים בתערובת של גומי ערבי, חלבון ביצה, ג'לטין ודונג. מתכון נוסף היה של תערובות עלי כותרת של ורדים, סחלבים ואלום (גופרת אשלגן האלומיניום), כשמשאירים את התערובת הזו על הציפורניים למשך הלילה זה צובע אותן בגוון שנע בין ורוד לאדום. המצרים לעומת זאת הפיקו את הלקים שלהם מחינה בגוון אדמדם-חום וצבעו בזה גם את הציפורניים וגם את קצות האצבעות. יודעי דבר אומרים שנפרטיטי העדיפה גוון ruby ואילו קליאופטרה העדיפה גוון crimzon.

בתקופות ההיסטוריות האלה צבעי הלק היוו סמל למעמד חברתי, בני המעמדות הגבוהים צבעו ציפורניהם בצבעים עזים ואילו פשוטי העם הורשו להשתמש בגוונים בהירים בלבד. אם העזו לצבוע ידיהם בגוון עז נידונו לעונש מוות.

בזמן שושלת צ'ו בסין ,1046-256 לפני הספירה, המעמד הגבוה צבע ציפורניו בזהב ובכסף- אלה היו צבעי המלוכה באופן כללי, אז הלכו על התאמה מושלמת.

בזמן שושלת מינג ( 1368-1644) המעמד הגבוה צבע ציפורניו באדום ושחור. בתקופה זו האופנה היתה לציפורניים ארוכות ככל האפשר- גם לגברים- זה הראה שאינם צריכים לעסוק בעבודות כפיים כלל. מדובר בציפורניים באורך של 13 ס"מ בערך. על הציפורניים הנ"ל הגנו במכסים משוכללים מזהב או מבמבוק.

אופנת הציפורניים הארוכות המשיכה גם לאחר מכן ולפחות עד הקיסרית האחרונה של סין, כפי שניתן לראות בתמונה למטה-

בתמונה- cixi, הקיסרית הסינית האחרונה (1861-1908), מציגה ציפורניים ארוכות.

לא ידוע הרבה על התפתחות צביעת הציפורניים מאז אותה תקופה קדומה ועד לתחילת המאה ה-19. או אז נפוצה האופנה לצביעת הציפורניים בצבע שמן אדום שהוברק אחר כך בעזרת פיסת עור. זמנים יפים אלה הופסקו במהירה בהוראת המלכה ויקטוריה שהכריזה שאיפור באופן כללי אינו מנומס ואסרה על כך. איפור נתפס כהמוני וראוי לשימוש שחקנים ופרוצות בלבד.

עוד משהו מעניין שגיליתי הוא שבשנת 1770 חוקק הפרלמנט הבריטי חוק המגנה את השימוש באיפור, לפיו "נשים שתמצאנה אשמות בפיתוי גברים לכדי נישואין בעזרת אמצעים קוסמטיים יועמדו לדין על כישוף"!! מלחיץ.

האופנה באירופה של אותה תקופה היתה של ציפורניים בצורת the filbert שזה אגוז לוז תכלס אבל מסבירים שמדובר בצורה אובלית מחודדת.

צורות מניקור אופנתיות- מהמאה ה 20 לפחות..

ב1920 המציאו את לק הציפורניים כפי שהוא מוכר לנו היום. השתמשו בחומרים שפותחו במקור לצביעת מכוניות. האופנה בחברה הגבוהה היתה לציפורניים ארוכות צבועות בגוונים בהירים. הגוונים העזים יותר קושרו עם מעמדות נמוכים. כבר אז הומצא הפרנץ' מניקור, כנראה בסלוני היופי של פריז ומיד צבר פופולריות גם באמריקה.

נערה חיננית מציגה את אופנת שנות ה 20. בדקתי- הציפורניים אכן ללא גוונים עזים.

אבל עוד לפני סוף עשור זה קוקו שאנל הכניסה לאופנה את הציפורניים הקצרות הצבועות אדום. איזו מהפכנית רב תחומית! ניסיתי למצוא תמונות שלה עם לק אדום אבל היא תמיד בכפפות או עם ידיים בכיסים או סתם מסתירה אותן בצורות חשודות מאוד.

קוקו שאנל בסטייל שעדכניותו נצחית

בשנות ה 30 המציאו את הציפורניים המלאכותיות- לשימוש בתעשיית הסרטים בהוליווד ולצילומי דוגמנות. ג'ין הארלו הופיעה בציפורניים ארוכות ואדומות והמראה נשאר אופנתי ביותר עד לשנות ה 50.

ג'ין הארלו- לא מצאתי תמונה שלה עם הציפורניים המדוברות אבל כן רציתי להראות לכם את היופי האופנתי באותה תקופה- גבות מצוירות דקיקות ועגולות ושפתיים משורטטות בצורת פפיון. אגב, היא מתה בגיל 26 החביב על הסלבס.

בשנות ה 50 המניקור היה מורכב יותר- צבעו את הציפורן אך השאירו את חצי הסהר התחתון ללא צבע. השיטה הזו נקראת moon manicure. לפעמים גם את קצה הציפורן השאירו ללא צבע. באותה תקופה זה נחשב מוגזם לגמרי לצבוע את כל הציפורן. במגזין יופי מאותם ימים אף נכתב שצריך להשאיר את החלק התחתון נקי מצבע כדי לאפשר לציפורן "לנשום". לפי התמונות זה נראה קצת מוזנח, כאילו הלק מתקלף..

אפשר לנסות זאת בבית עם מדבקות עגולות קטנות. אני אנסה ואדווח.

בשנות ה 60 הדוגמנית טוויגי התחילה להסתובב בציפורניים קצרות ובהירות והפכה את הצבע האדום למאוד לא עדכני. נכון שהסדרה מד מן מתרחשת בתחילת שנות ה 60 וכולן שם מסתובבות עם לק אדום אבל זה כבר סופה של תקופה. אלה השנים בהן מתחילה לצמוח המהפכה של ילדי הפרחים וסופו של העשור הזה נחגג בפסטיבל וודסטוק.. נסו לדמיין את ההיפיות שם עם לק אדום.. מאוד לא מתאים.

בשנות ה 70 המציאו בחברת orly את הערכה הביתית ל french manicure כדי לענות על צרכי תעשיית הסרטים ההוליוודית שביקשה גוון לק אלגנטי שיתאים לכל צבעי הלבוש. שיטת צביעה זו שבעצם מחקה מראה של ציפורן בריאה עם בסיס ורדרד וקצה לבן נקי, היא אלגנטית מאוד וצברה פופולריות במהירות רבה. אני אוהבת פרנץ' לפעמים בכפות הידיים, כשאני רוצה להיראות כמו אישה מתוחכמת, אבל באמת שאני לא מבינה את הבנות שעושות פרנץ' בכפות הרגליים- זה נראה כאילו לא גזרתן ציפורניים חודש. ממש דוחה!

אני לא ממשיכה בפירוט מעבר לשנות ה 70 כי כולנו זוכרים מה קרה מאז ועד היום. אני בעד ציפורניים קצרות וצבועות בגוונים עזים (מלוכה זה אני) ואני מאוד נגד בניית ציפורניים, ביחוד כשמדובר בהדבקת יהלומים ושטויות. אשמח לשמוע את דעתכם בנושאים הרי גורל אלה. ולקוראיי הגברים, אם יש כאלה שצלחו את הפוסט עד כה- מה אתם מעדיפים? ציפורניים ארוכות או קצרות, לק בהיר או כהה?

בניה של ציפורני הלו קיטי (תערוכת הציפורניים של טוקיו 2009)

ולקוראותיי הנשיות- מתכוונות לנסות את ה moon manicure? אולי בגרסה ההפוכה כמו בתמונה זו:

סופ"ש מהמם לכולם!! ובהצלחה לי עם שיעורי הבית

ליאת